ריאיון עם יו”ר התאחדות הסטודנטים הארצית: דיור ותחבורה הן הבעיות המרכזיות של סטודנטים

מספר הסטודנטים בישראל גדל בכל שנה, אך התקצוב הממשלתי לסטודנט הוא מן הנמוכים בעולם. הסטודנטים בישראל סובלים מיוקר מחייה גבוה, ממחסור בדיור בר השגה סמוך לקמפוסים ומקשיים בתחבורה. על רקע זה, ראיין השבוע “זו הדרך” את יו”ר התאחדות הסטודנטים שלומי יחיאב לגבי הממשלה החדשה, התוכניות אותן מקדמת ההתאחדות ומעורבות סטודנטים בפוליטיקה.

האם “ממשלת השינוי” טובה יותר לסטודנטים?

אפשר לומר לכל הפחות שזו ממשלה קשובה יותר. ברמה הבסיסית, טוב לסטודנטים שיש ממשלה, כי יש עם מי לעבוד. אני לא נכנס לענייני ימין-שמאל. אנחנו עוברים בין כל הסיעות הפרלמנטריות, מהאופוזיציה ועד הקואליציה, ומציגים בפניהן את התוכניות שלנו ואת האתגרים הניצבים בפני הסטודנטים.

האם השינוי בא לידי ביטוי בתחומי הדיור, יוקר המחיה והתחבורה?

בחודשיים האחרונים השתמשנו בכל תקציבי הסיוע הכלכלי שהשגנו, כלומר כמה מאות מיליוני שקלים. עכשיו אנחנו עוברים להסתכלות ארוכת טווח, לא רק בהיבטים של מערכי מלגות, אלא בכל הקשור בפתרונות לבעיות אסטרטגיות שהועצמו במהלך משבר הקורונה. אני מתכוון בעיקר למצוקת דיור וליוקר המחייה. בנושא הדיור, צריך להגדיל את היצע המעונות. כיום יש מיטות במעונות רק ל-7% מהסטודנטים. אנחנו שואפים להגדיל את היצע המעונות כך שיוכל לתת מענה ל-15%-20% מהסטודנטים, ולהתקרב לממוצע של חברות OECD.

התחבורה הציבורית בשנת 2021-2020 תוקצבה ב-300 מיליון שקלים. עד שלא נפגשנו עם נציגי משרד התחבורה, לא הוקצו תקציבים ייעודים לקווים שיגיעו למוסדות להשכלה גבוהה וישרתו את ציבור הסטודנטים. בפריפריה, דרכי הגישה לקמפוסים קשות מאוד. יש לכך השפעה על הנגישות להשכלה גבוהה. לדוגמא, הסטודנטים בקמפוסים של המכללה האקדמית גליל מערבי בעכו ושל מכללת אחווה בקריית מלאכי מגיעים ברובם מערים אחרות. אנחנו מקדמים עכשיו מהלך עם משרד התחבורה, שיוודא כי אחוז מסוים מהתקצוב לתחבורה ציבורית יוקצה למה שאנחנו קוראים “קווים לאקדמיה”. אלה קווים שיגדילו את הנגישות להשכלה גבוהה.

מה עמדתה של התאחדות הסטודנטים ביחס לארגון “אם תרצו”, שרודף מרצים על רקע פוליטי?

אבטא את עמדתי האישית, כי אני לא יכול לבטא את עמדותיהן השונות של כל אגודות הסטודנטים. לדעתי יש נתק גדול מדי בין הסטודנטים לזירה הפוליטית. ציבור הסטודנטים לא מספיק מעורב בשיח הפוליטי, ולדעתי מדובר ב”גול עצמי”. הקבוצות הפוליטיות שכן נשמעות ונראות בקמפוסים הן קבוצות קיצוניות, שלא מבטאות את האינטרסים האמיתיים וארוכי הטווח של רוב הסטודנטים.

התאחדות הסטודנטים מעוניינת להשפיע לא רק במרחב הסטודנטיאלי אלא גם “ביום שאחרי התואר”, כלומר להשפיע על החברה הכללית. בעבר ההתאחדות עסקה בנושאים כמו “שוויון בנטל” ושירות צבאי, אבל כיום התפיסה היא שונה. הצבא לא צריך להיות המוקד. צריך ליצור מרחב שיאפשר לכל האוכלוסיות בישראל – חילונים, דתיים, ערבים או חרדים – להשתתף ולתרום לפי אורחות חייהן. זה בוודאי נכון בכל הקשור בבריאות, בחינוך, בקהילה וברווחה. בעוד חמש או עשר שנים רובנו כבר לא נהיה סטודנטים, אבל המעורבות הפוליטית היא חשובה כדי לעצב את עתידנו כאזרחים. לכן חשוב מאוד שנעסוק בנושאים פוליטיים, אבל לא בהכרח באופן מפלגתי. “אם תרצו” הוא דוגמא לקבוצה קיצונית שמנסה לדבר בשם כלל הסטודנטים. אני לא בעד השתקה, ואין לי בעיה לשמוע את הביקורת של “אם תרצו” על מרצים. מה שאינני אוהב הוא השיטות שלהם. צריך לתת חופש ביטוי לכולם, אבל לא לפחד להרים דגלים מול קבוצות כאלה – משני קצות הקשת הפוליטית.

מה החזון שלך לחמש השנים הבאות?

העלייה במספר הסטודנטים תיעצר לדעתי בשלב מסוים. אני חושב שהקורונה אותתה לאקדמיה כי תואר אינו הגורם המשמעותי ביותר בשוק התעסוקה. יש יותר ויותר סטודנטים שפונים להכשרות מקצועיות או עושים הסבה מקצועית. בשנה הקרובה נגבש תוכנית שתתייחס לכך. מערכת ההשכלה הגבוהה צריכה להפנים כי היא אינה יכולה להמשיך להתקיים בחלל ריק, וכי עליה להתחבר לשוק התעסוקה בדרכים טובות יותר.

אני לא אומר שצריך להפוך את האקדמיה למרכז השמה. סטודנטים צריכים להמשיך לקבל כלים מחקריים שיעזרו להם לאחר תום הלימודים. מה שדרוש הוא “שילוב חכם”. צריך לתת לסטודנטים כלים פרקטיים. לדוגמא, אני למדתי משפטים. לא הגיוני שסטודנטים למשפטים נתקלים לראשונה בפרקטיקה רק בשלב ההתמחות. במדעי המחשב, מעסיקים פוטנציאליים מעודדים סטודנטים שמסיימים את הלימודים לשלם על קורסים נוספים שעלותם מגיעה עד 40 אלף שקלים – זה מצב אבסורדי.