fbpx

כמה תובנות בעקבות כישלון מפלגת השמאל בבחירות לפרלמנט הגרמני

מדיניות ההתעלמות מהסוציאל-דמוקרטים והירוקים, לצד המחלוקות הפנימיות בשורות המפלגה, פגעו בשמאל אנושות

התוצאות החשובות ביותר של הבחירות לפרלמנט בברלין שנערכו בשבוע שעבר (26.9) בקושי נידונות בתקשורת הגרמנית – וכאשר זה קרה, נעשה עם קריצה ותוך שביעות רצון. אך זו תוצאה עצובה: מפלגת השמאל (די לינקה) זכתה בתוצאות הגרועות ביותר בקרב כל המפלגות המיוצגות בבונדסטאג. היא איבדה כשני מיליון קולות והגיעה למחצית הקולות שהשיגה בבחירות הקודמות שנערכו ב-2017 – אז היא הפכה למפלגת האופוזיציה המרכזית. היא כמעט איבדה את ייצוגה בבונדסטאג בכלל, ועברה בקושי את אחוז החסימה עומד על 5%. כעת בסיעת השמאל יכהנו רק 39 חברים לעומת 69 בפרלמנט היוצא.

לאסון הפוליטי הכמעט מוחלט שנמנע על קוצו של קול יש חשיבות רבה. גרמניה שהיא המדינה החזקה ביותר באירופה, מתכוונת להתחזק צבאית וכלכלית ולהתחרות על הבכורה מול ארה"ב וסין. גרמניה עדיין כינור שני ביחס לעוצמה הכלכלית של וול סטריט ולצבאית של הפנטגון, אך היא מעוניינת לגבור עליהם. כל המפלגות הגרמניות תומכות ביעדים אלה ולכולן יש קשרים קרובים מאוד עם תאגידי הענק ובהם באייר-מונסנטו, באסף, דיימלר בנץ, אלדי, קרופ, ריינמטאל והבנקים. לכולן, אך מלבד אחת: מפלגת השמאל.

לכאורה, מפלגת השמאל אינה לבד. יש קולות בתוך המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שקראו לפירוק אתרי גרעין ולסילוקן של פצצות הגרעין האמריקאיות מאדמת גרמניה ואף התנגדו לרכישת רחפנים  התקפיים בידי צבא גרמניה. אבל לא כך סבור מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אולף שולץ או שר החוץ הייקו מאס. בנוגע להנהגת הירוקים, הפכו למחררי מלחמה הקולניים ביותר וקוראים "לעמוד מול רוסיה". במילים אחרות: בבונדסטאג השמאל נשאר לבד.

כמה סיבות למפלה

למפלה בבחירות כמה סיבות. סיבה אחת, ללא כל ספק, הוא קמפיין אנטי-קומוניסטי של המפלגה השמרנית בראשותו של ארמין לאשט. בשבועות האחרונים של הקמפיין, נואש לגרוף עוד כמה קולות, לאשט הזהיר מפני הפיכה של הסוציאל-דמוקרטים, הירוקים ומפלגת השמאל לקואליציה שלטונית. לדבריו "תהא זו קואליציה שתדרדר את גרמניה למצב עגמומי, לגיהנום בולשביקי, לחידוש הרפובליקה הדמוקרטית המזרח גרמנית", וחזר על כך מדי יום. כמו כן, משבר הקורונה מילא את חלקו והגביל את האפשרות של מפלגות קטנות להשיג קולות.

מזיקות הרבה יותר, היו המחלוקות הבלתי פוסקות בקרב מנהיגי די לינקה. התקשורת המרכזית ניצלה את חילופי ההאשמות בשמחה ולעיתים קרובות התמקדה באישיותה של שרה וגנקנכט, הדוברת הרהוטה ביותר של המפלגה. צעד אחר צעד התקשורת הממסדית פגעה את דמותה. אם מדובר בקנאות, טינה, שאיפות אישיות או באמת באסטרטגיות שונות, זה בעבע בזמן הקמפיין והסב נזק לא מבוטל לדימוי המפלגתי.

לרבים בשמאל, הסיבה המרכזית להפסד הייתה תקוותם של חלק ממנהיגי המפלגה להצטרף לקואליציה בהובלת הסוציאל-דמוקרטים והירוקים. במשך שנים זו הייתה אפשרות קלושה, כאשר הירוקים והסוציאל-הדמוקרטים זינקו בסקרים. אז, נראה היה כי הם יפנו לשמאל כדי להקים קואליציה ולמשול. עם המטרה הזו מול העיניים, הקמפיין של מפלגת השמאל החל לפנות יותר ויותר נגד השמרנים והדמוקרטים החופשיים ובדרך נמנעו מלתקוף את הירוקים והסוציאל-דמוקרטים כדי לחוס על רגשותיהם. דבר שהצטמצם למראית עין של "הבדלים קטנים" עמם שבוודאי יכולים להצטמצם עוד יותר.

זה הצריך רצון לפשרה בשאלות יסוד, בזמן שהירוקים והסוציאל-דמוקרטים החזיקו בעמדותיהם ולא ויתרו. האם השמאל בתוך הממשלה יכול להתנגד לברית נאט"ו ולכרות ברית בין מדינות אירופאיות שוחרות שלום, כולל רוסיה? האם ימשיכו להתנגד להצבת חיילים גרמנים בסכסוכים אזוריים הרחק מגרמניה? אם כן, שום קואליציה לא תכלול אותם. למרות המצע של השמאל, בנקודה הזו עמדותיהם של חלק מנציגי המפלגה נחלשו. "אנחנו לא צריכים ללכת עם הראש בקיר", "אנחנו צריכים לשקול כל משימה בעולם באופן פרטני", הצהירו.אילו בשמאל של השמאל אמרו: "לא, אין מצב!". לדידם הכוחות המזוינים הגרמנים הם חלק חשוב בתוכניות התעצמות הגרמניות, בהמשך לתוכניות הקולוניאליסטיות בתחילת המאה 20 באפריקה, במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה. לא יכולות להיות פשרות בנושא הזה, השמאל צריך להישאר באופוזיציה ולוותר על מנעמי השלטון בגרמניה.

מדיניות ההתעלמות מהסוציאל-דמוקרטים והירוקים הכתה קשות

המדיניות של התעלמות מהסוציאל-דמוקרטים והירוקים הכתה קשות בשמאל. בוחרים שלא חיבבו או חששו מגרמניה המאוחדת שלאחר מרקל לא הצביעו כמעט למפלגה הימנית הקיצונית (מלבד במדינות המזרח גרמניות: תורינגיה וסקסוניה) ונשארו בבית. המועמדת השמאל המרכזית, ז'נין ויסלר, עשתה כמיטב יכולתה כדי להיאבק בעמדות שנקטו ראשי המפלגה, אף המצב הכריח אותה לצעוד בשביל צר ובדרכים עקלקלות בראיונות ודיונים משודרים. כתוצאה מכך כ-600 אלף בוחרים לשעבר של מפלגת השמאל הצביעו לסוציאל-דמוקרטים, העדיפו את "דבר האמיתי" על החיקוי העלוב.

יצוין שבשנים האחרונות בנושאים כלכליים רבים ובייחוד בשאלות של מלחמה ושלום, נציגי מפלגת השמאל נלחמו בגבורה בבונדסטאג. אבל, המפלגה הייתה בקושי הורגשה במאבקים החברתיים ברחובות, בהתנגדויות לפינויים מהבתים או במאבקים מעמדיים יומיומיים אחרים. מועמדי המפלגה היו בעיקר אינטלקטואלים או עובדי צווארון לבן בקרב מעמד העובדים. היו יוצאי דופן, בעיר ברמן השמאל העקבי היה פעיל למדי, השפיע על דרכי הממשל המקומי והמשיך להילחם. בלייפציג, נציג השמאל הציל את המפלגה מאובדן כמעט מוחלט של קולות המפלגה. המורה סורן פלמן, הלך לעיתים קרובות למרכזי קניות ולכיכרות הערים בהם הוא ניסה לעזור כמה שהוא יכול. הוא זכה בכ-23% מקולות הבוחרים, הרבה יותר מכל מועמדי מפלגת ברחבי גרמניה.

השאלות הנשאלות כעת במפלגה הן: האם השמאל יכול להפוך ללוחם רחוב במאבקים המתקרבים? האם הוא יכול לשמר את מעמדו ועמדותיו נגד התערבויות צבאיות בעולם ונגד מרוץ החימוש מבית? האם הוא מסוגלת לשכנע את האזרחים כי מיליארדרים ותאגידי הענק שבבעלותם הם הסכנה הגדולה ביותר העומדת בפני הדמוקרטיה, החברה, הסביבה והשלום? האם השמאל יכול להניע תנועה קולנית ועוצמתית הכוללת מיעוטים אתניים ובהם כורדים וטורקים; ובכלל לייצג את כל המנוצלים בקפיטליזם הגרמני? אלו לא משימות פשוטות, אבל הם מצביעים על הכיוון שהשמאל חייב לצעוד אם הוא מעוניין לשחק תפקיד בעל משקל וחיוני בעולם המשתנה במהירות.

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/106838

מועמד מפלגת השמאל, מורה סורן פלמן, במהלך מערכת הבחירות במרכז העיר לייפציג (צילום: די לינקה)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן