נמל חיפה החדש משרת את מדיניות ההפרטה ואת המגמות האימפריאליסטיות של סין

 הנמל הסיני החדש במפרץ חיפה נפתח לפני שבועיים, ב-1 בספטמבר, בטקס חגיגי שכלל הודעה רשמית של שרת התחבורה בממשלת הכיבוש (סליחה, רציתי לכתוב “ממשלת השינוי”) מירב מיכאלי. הפרויקט הענק החל ב-2015 לאחר שחברה בבעלות ממשלת סין “קבוצת הנמלים הבינלאומית משאנגהאי” (SIPG) זכתה במכרז של ממשלת ישראל בעת מממשלתו של בנימין נתניהו, לבנייה והפעלה של נמל המפרץ החדש, כחלק ממדיניות ותהליך מתמשך של הפרטה של נמלים ומשאבים ציבוריים אחרים.

הנמל החדש נבנה בעזרת השקעות מאסיביות של למעלה מחמישה מיליארד שקלים, וצפוי לקחת ולקבל נתח מסחרי ענק בעתיד, ואף להגדיל את נפח המסחר הכללי שנכנס לארץ, במיוחד מסין ומדינות נוספות. הפרוייקט, המהווה המשך של מדיניות ההפרטה של ממשלות ישראל, הינו חלק מיוזמת “החגורה והדרך” של ממשלת סין. זהו חלק בנתיב הימי המכונה “דרך המשי הימית”. היוזמה הסינית שהחלה תחת מנהיגותו של שי ג’ינפינג מובנת בדרך שמטרתה לקדם את האינטרסים הצרים של בעלי ההון ממזרח אסיה, לרבות סין, ולקדם את יחסי החוץ של סין. היוזמה שמהותה אימפריאליסטית כוללת השקעות ענקיות בפרויקטים שונים המרוכזים בעיקר במדינת אפריקה ואסיה – השקעות אלו לא ניתנות בחסד, ובעלי הון וממשלת סין מקבלים תמורתה זיכיון להפעלה ולקצור רווחים מאותם מדינות. הנמל בחיפה אינו שונה מהם. הוא מיועד להישאר בבעלות ותפעול סיני ללפחות 25 שנה, שבמהלכם יזכו לשאוב הון מהארץ לסין.

בנוסף לנמל הפרטי בחיפה, נמל חדש מתוכנן גם באשדוד. הנמל נבנה גם הוא על ידי חברה ממשלתית סינית (PMEC), “נמל הדרום”, בעלות של יותר מ-3 מיליארד שקלים, וצפוי להיפתח בחודשים הקרובים, הפעם בתפעול חברה הולנדית. החוזה לנמל הדרומי החדש נתחם גם הוא ב-2015 תחת ממשלת נתניהו, וקבל הכרה כצעד חשוב ומשמעותי לקראת “פתיחת התחרות במסחר הישראלי”, וישראל כ”ץ, שר התחבורה בעת חתימת החוזה אף רמז שפתיחת הנמל החדש היא גם צעד נגד ועד העובדים בנמל אשדוד. שנה שעברה, אותה חברה סינית ממשלתית זכתה במכרז אחר לשיפוץ הנמל הקיים באשדוד עמו הנמל החדש אמור להתחרות, בעלות של יותר מ-2 מיליארד שקלים – ובכך נחשפו פניהם הצבועות של המעמד השולט שמצד אחד מדבר נגד המונפולים ובעד התחרות, ומצד שני מעודד “כפל מבצעים” בהשקעות הזרות.

מאז העשור השני של המאה ה-21, סין התחילה במדיניות רחבה של השקעות בארץ המבוססת על יחסים הדדיים עם ממשלות ישראל השונות, כגון השקעה מאסיבית בשנים האחרונות בהיקף של מיליארדי שקלים בפרויקטים נוספים, במיוחד בענפי טכנולוגיית העילית, שם גם נמכרו מספר חברות גדולות ישראליות למשקיעים פרטים מסין.

ברור לכל שלממשלת סין לא ממש אכפת עם מי היא משתפת פעולה, אפילו אם מדובר בממשלת בעלת מדיניות חברתית וכלכלית ניאו-ליברלית או שמעמיקה את הכיבוש של השטחים הפלסטינים, או בממשלה פאשיסטית אחרת. במילים אחרות: לסין לא אכפת ממדיניות הפנים כל עוד הכסף זורם – כמו שניתן להשקיע בארץ האפרטהייד, כך ניתן להשקיע בארץ הטאליבן.

אין שום הצדקה שמדינה הקוראת לעצמה סוציאליסטית ומתיימרת להיות מושתת על ערכי המרקסיזם-לניניזם, תעודד ותשתתף בהפרטה של תשתיות של מדינה אחרת, במיוחד לא כשהיא עושה זאת יד ביד עם ממשלה שכובשת עם אחר. על הקומוניסטים והשמאל העקבי בארץ לגנות את האימפריאליזם, ולהילחם בהפרטה שהיא מעודדת – אפילו, ובמיוחד כשמדובר במדינה המגדירה עצמה “סוציאליסטית” שמובילה את המהלך.