בזוס, מאסק וברנסון: כך פועלים שלושה בעלי הון כדי להפריט את החלל

ב-20 ביולי המריא ג’ף בזוס, בעליו של תאגיד הענק אמזון והאיש העשיר בעולם, לטיסה בחלל. לבזוס הצטרף אוליבר דיימן, שקיבל מאביו מתנה לרגל יום הולדתו ה-18: כרטיס טיסה שעלותו 30 מיליון דולר. הטיסה ארכה לא יותר מ-10 דקות, ובעת הנחיתה נראה דיימן מרוצה מאוד חרף העובדה שאביו שילם שלושה מיליון דולר לכל דקת טיסה.

גם ריצ’רד ברנסון, בעליו של “וירג’ין גלקטיק”, טס לחלל. אילון מאסק, בעלי טסלה, פיתח את התוכנית “ספייס־אקס” ומדבר על התיישבות במאדים. מאסק ובזוס התחרו על חוזה להנחית גישושית על הירח. בזוס אפילו הציע לממן חלקית את הפרויקט. לכל אחד מאותם בעלי הון חזון מדע בדיוני משלו. מאסק, למשל, שואף להקים “ציוויליזציה אינטר-גלקטית”. לדבריו, האנושות תכלה את משאבי כדור הארץ (כמובן, מבלי שנכנס לפרטים כגון איך הוא ודומיו תורמים לכך) והישועה תבוא מכיבוש מאדים. המשיח דה לה שמאטע – יליד דרום אפריקה – מפנטז על הקמת מושבה בכוכב אחר.

אך בכל החלומות באספמיה של בעלי הון העל טמון קושי מהותי: המרוץ לחלל בינם לבין עצמם, ובינם לבין המדינות, עולה ממון רב. אין זה מקרי שמעצמות הן אלה שהנהיגו עד כה את חקר החלל – ברית- המועצות וארצות-הברית מסוף שנות ה-50 עד לתחילת שנות ה-90, ומאז הצטרפה אליהן גם סין.

אכן, הפרטת החלל עולה ביוקר. אך אל דאגה, לבעלי ההון יש גם “תוכניות עסקיות”. קרי: כיצד לממן את חלומותיהם באמצעות כספם של אחרים. למשל, באמצעות הרחבת “תיירות החלל”. לפי תחשיבי התאגיד של בזוס, ניתן יהיה להוזיל את מחיר כרטיסי הטיסות הקצרות לחלל לרבע מיליון דולר – כך שדקת טיסה תעלה “רק” כ-25 אלף דולר.

אבל הכסף הגדול נמצא אצל הפנטגון האמריקאי. בחברות החלל סבורים שניתן יהיה להתחרות על מכרזים של נאס”א (מינהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי של ארה”ב) כדי לפתח טילים לטווח ארוך, טלקומוניקציה ואף נשק להשמדה המונית. מאסק חולם על מאדים, אך בינתיים עוסק התאגיד שלו בפיתוח טילים לשימושים צבאיים.

המיליארדרים מתכננים לצבור הון ממסעות החלל דרך פיתוח ענף הכרייה בכוכבים אחרים. בירח ובמאדים מצויים מרבצים של פלטינום, ליתיום, ניקל, פלדיום והליום-3. לפי סוכנות החלל הישראלית, “יש חומרים נדירים שהם באמת יקרים מפז, תרתי משמע. חומרים שניתן להביאם לכדור הארץ ובהם הליום-3. בזמן שהליום רגיל (הליום-4) מורכב משני פרוטונים ושני ניטרונים, בהליום-3 יש רק ניטרון אחד. לכן יש מדענים המאמינים שהליום-3 הוא המפתח לגביע הקדוש של ייצור האנרגיה: היתוך גרעיני”. אך “למרבה האכזבה, כאן בכדור הארץ הליום-3 הוא גז נדיר ביותר”. את זה יודעים גם מאסק, בזוס וברנסון.