גיבור עצמאות זמביה: לזכרו של המהפכן הסוציאליסטי קנת’ קאונדה

לפני כשבועיים הלך לעולמו המהפכן הסוציאליסטי הפאן-אפריקאי קנת’ דייוויד קאונדה, מנהיג מאבק השחרור של זמביה. קאונדה, יליד 1924, עבד בצעירותו כמורה תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי במושבה שכונתה אז רודזיה הצפונית. בשנת 1949 הוא החל את פעילותו בתנועה הצעירה למען עצמאות זמביה, שתושביה השחורים סבלו תחת שלטונם של בריטניה ושל מתנחלים לבנים מעטים שניהלו משטר דיכוי גזעי אכזרי.

בשנות החמישים פרש קאונדה מ”הקונגרס של צפון רודזיה”, כאשר מנהיגיו היו ביקשו פשרה עם שלטון הלבנים. קאונדה תפס את מקומו כמנהיג של “מפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת” הסוציאליסטית. הוא הוביל התקוממויות עממיות שכללו הפגנות, שביתות, חסימות כבישים, חרמות, הרס רכוש ואי-ציות אזרחי. בין תקופות מעצר, הצליח קאונדה לאחד את תנועות השחרור, אשר ב-1964 אילצו את הלבנים והבריטים לוותר על השלטון. קאונדה כיהן כנשיא הראשון של זמביה העצמאית.

עם זאת, כלכלת המדינה, אשר נבנתה בעיקרה סביב מכרות הנחושת העשירים, נותרה ברובה בידי בעלי הון זרים שלא היו מוכנים לוותר על רווחיהם. ממשלתו של קאונדה נאבקה בתאגידים הזרים ובהדרגה הלאימה את התעשיות המרכזיות. הכלכלה המתוכננת שבנה קאונדה הצליחה לעלות באופן ניכר את רמת החיים של תושבי המדינה, שנמנתה לפני כן עם הקולוניות הנחשלות ביותר של האימפריה הבריטית. קאונדה קידם חזון של סוציאליזם אפריקאי מקומי, אותו כינה “הומניזם זמביאני”, אשר הדגיש את המסורות המקומיות של התנדבות ושיתופיות. קאונדה קרא לאזרחי זמביה להתנדב למאמץ משותף לבניית חברה הוגנת. הודות למאמצים הוקמו האוניברסיטה הראשונה במדינה ונבנו מערכות חינוך ובריאות ציבוריות.

ניצול רווחי המכרות המולאמים, יחד עם ההתגייסות ההתנדבותית של אזרחים מאוגדים, הובילו בעשור הראשון לעצמאותה של זמביה למיגור הבערות והעלו את אוכלוסיית המדינה לרמת רווחה גבוהה יחסית לשכנותיה. במקביל, תמך קאונדה באופן נחרץ בתנועות השחרור הסוציאליסטיות השונות בדרום יבשת אפריקה, תוך מחויבות לשחרור ולאחדות היבשת כולה. תנועות אלה נאבקו לשחרור העמים הילידיים משלטונות הקולוניאליזם הפורטוגזי באנגולה ובמוזמביק ומהאפרטהייד הלבן ברודזיה, בדרום אפריקה ובנמיביה. קאונדה נמנה עם הבולטים בתנועת המדינות הבלתי מזדהות, וניסה לשמור על קשרים עם כל המעצמות בשנות המלחמה הקרה. עם זאת, זמביה פיתחה קשרים הדוקים יותר עם סין, קובה, יוגוסלביה ושאר הארצות הסוציאליסטיות מאשר עם בריטניה וארה”ב, אשר תמכו במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

לפעילות קאונדה נגד התאגידים הזרים והשלטונות הלבנים במדינות השכנות התנגדו אויבים מסוכנים. את המדינה הצעירה וחסרת הגישה לים הקיפו ממערב, ממזרח ומדרום מדינות עוינות תחת שלטון לבן, ומצפון – משטרו הפאשיסטי של מבוטו ססה סקו בזאיר. כך נידונה זמביה לבידוד כלכלי מסוכן. כלכלת הארץ, שהייתה מבוססת מאז התקופה הקולוניאלית על יצוא משאבים למערב במקום על פיתוח מקומי בר-קיימא, לא השתנתה מהותית לאחר העצמאות, למרות הרפורמות הסוציאליסטיות שניתבו את רווחי המכרות לתועלת האזרחים. הקריסה של מחירי הנחושת במהלך המשבר הכלכלי העולמי של שנות ה-70 דרדרה את זמביה להתמוטטות כלכלית. מוסדות ההון הבינלאומי, ובראשם קרן המטבע הבינלאומית, ניצלו את החובות התופחים של זמביה כדי להפעיל לחץ של ממשלתו של קאונדה להפריט את הכלכלה חזרה לידי תאגידים זרים. תחילה דחה קאונדה את דרישותיהם, אך לאחר שהלחץ הכלכלי על המדינה גבר, הסכים להפרטות חלקיות מתוך תקווה שההבטחות לביטול חובות המדינה ימומשו.

בפועל, התאגידים שזכו שוב בדריסת רגל בזמביה השתמשו בכוחם כדי לחבל עוד יותר בכלכלה, ובכך הגבירו את הלחץ להפרטת המכרות רבי הערך של המדינה. במקביל, שלטונו של קאונדה הפך סמכותני יותר. בתנאים של היעדר חירויות דמוקרטיות ומשבר כלכלי, הסכים קאונדה לערוך שינויים בחוקה. אך בבחירות לנשיאות ב-1991 הפסיד. מחליפו, פרדריק צ’ילובה ממפלגת MMD, יישם באופן מלא את התוכניות הניאו-ליברליות של קרן המטבע ושל הבנק העולמי, אשר הפכו את אחת המדינות המפותחות ביבשת לאחת העניות ביותר. על רקע העוני הגובר, משנות האלפיים ואילך ידעה זמביה מאבקי עובדים משמעותיים, כולל שביתות שהצליחו להפיל את ממשלת MMD ולהוביל לבחירת ממשלת שמאל ב-2011.

קאונדה היה ממנהיגיו האחרונים של דור המהפכנים שנאבק לשחרור עמי אפריקה משלטון הקולוניאליזם. על מותו בחודש שעבר התאבלו ברחבי היבשת. הוא ייזכר בזכות הישגיו הרבים והמרשימים במערכה למען עצמאותם ורווחתם של עמו ושל שאר עמי האזור, אך גם בשל טעויותיו וכישלונותיו, אשר בעטיים לא נבלם בעוד מועד הניאו-קולוניאליזם השולט כיום בזמביה ובשאר ארצות אפריקה.