ח”כ ג’בארין: נמשיך להיאבק למען זכויות האזרחים הערבים ולביטול חוק הלאום

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע ביום רביעי כי השימוש שנעשה בחוק הלאום בדחיית תביעת התלמידים הערבים מכרמיאל “שגוי מהיסוד”. נשיא בית המשפט, השופט רון שפירא, הבהיר כי פסיקת בית משפט השלום בקריות על תשלום הוצאות הנסיעה של תלמידים ערבים לבתי ספר מחוץ ליישוב הייתה שגויה, הן מעצם קשירתו של חוק היסוד לבירור המחלוקות בהליך בעוד הצדדים לא הזכירו אותו, והן בפרשנות לתכלית החוק והחלת הוראותיו. עם זאת, דחה השופט את ערעור התלמידים מסיבות אחרות.

ב-2018 הוגשה תביעה נגד העירייה מטעם תלמיד יסודי ערבים בן 8 ותלמידת גן בת 4, בדרישה להשיב את הוצאות הנסיעה ליישובים סמוכים כדי שיוכלו ללמוד בערבית, שפת האם שלהם, אפשרות שאינה קיימת בעירם. בבית משפט השלום בקריות, הרשם הבכיר יניב לוזון דחה את התביעה מכמה נימוקים, ואת טענותיהם לאפליה ביטל תוך שציין כי “כרמיאל הינה עיר יהודית שנועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל, והקמת בית ספר בשפה הערבית או מימון הסעות לתלמידים ערביים לכל דיכפין ובכל אתר עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר”.

לוזון הפנה לחוק הלאום וקבע כי פיתוח ההתיישבות היהודית וביסוסה הוא ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד, שצריך להוות חלק משמעותי במערכת השיקולים העירונית, כולל בנוגע להקמת בתי ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר. הוא פסק להם הוצאות בסך 2,000 שקל. החלטה עוררה סערה ציבורית. ועדת הכנסת לזכויות הילד בראשותו של ח”כ יוסף ג’בארין (חד”ש – הרשימה המשותפת) קיימה בעניין דיון מיוחד, אליו זומנו נציגים של עיריית כרמיאל, משרד החינוך, משרד המשפטים, מרכז השלטון המקומי, הנהגת ההורים הארצית, מרכז עדאלה, מרכז מוסאוא, הנהלת בתי משפט, המשמר החברתי, קרן אברהם, המרכז לפלורליזם יהודי והמועצה הלאומית לשלום הילד. ח”כ ג’בארין, יו”ר הוועדה לזכויות הילד, מסר לאתר וואלה, בתגובה להחלטת השופט כי “הילדים הערבים בכרמיאל, ובכל היישובים, זכאים לחינוך שוויוני ונגיש בשפת אמם. מצער שפסיקת השופט שפירא אינה מאששת את זכות ברורה זו, אך טוב שבית המשפט המחוזי ביטל חלק בפסק הדין שמסתמך על חוק הלאום הגזעני. אנחנו נמשיך להיאבק למען זכויות האזרחים הערבים והילדים הערבים מול מדיניות גזענית ולביטול חוק הלאום הגזעני והמפלה מספר החוקים”. לדברי מנהל מרכז מוסאוא, ג’עפר פרח, “מצער שהשופט שפירא לא העז להעניק לילדים הערבים את זכותם לחינוך שוויוני, משיקולים מפלים. פסק הדין מנסה להתחמק מהכרעה במניעת אפליה. חוק הלאום מעמיק את האפליה, שלא התחילה עם חקיקתו”.