בתיאטרון יפו הערבי־עברי החליטו לא לשבת בחיבוק ידיים מול השיתוק של עולם התרבות ומחר (חמישי), ומחר יקיים אירוע בשעה 18:30 מחאה ברחבת התיאטרון (רחוב מפרץ שלמה 10 ביפו העתיקה). במחאה ישתתפו במאים, שחקנים, מוזיקאים ועובדי ענף התרבות והיא תיערך במגבלות המאבק בנגיף הקורונה. יצוין שהתיאטרון התכוון להעלות בשבועות הקרובים הצגות במחאה על סגירת מוסדות התרבות. בשבוע שעבר הועלתה שם ההצגה הראשונה ברצף של הצגות־מחאה, “אום
באחרונה פורסם בשפה הערבית הספר “חיפה, טביעת אצבע אדומה” (הוצאת “כלבו”) שכתב המחנך וההיסטוריון אסכנדר עמל. המחקר עוסק בהרחבה בקורותיה של המפלגה הקומוניסטית ופעיליה הערבים והיהודים בבירת הצפון. בכריכת הספר: צילום של “מועדון הקונגרס” הוותיק בוואדי ניסנאס. הפרקים הראשונים דנים בהיסטוריה של חיפה החדשה, אותה הקים דאהר אל-עומר ב-1761 כעיר מוקפת חומה. הספר מתאר את התפתחות העיר מחוץ לחומה, כולל הקמת המושבה הגרמנית וצמיחת השכונות
אולפני מוספילם נוסדו בברית המועצות ב־1924, בעקבות איחוד והלאמה של שני אולפנים פרטיים שנוסדו לפני מהפכת אוקטובר. במהלך תשעת העשורים האחרונים הובילו האולפנים את העשייה הקולנועית הסובייטית והרוסית, והיו בית לבמאים גדולים. בתחילת דרכם קיבלו האולפנים את השמות “מפעל הסרטים הממלכתי מס’ 1″ ו”מס’ 3”. בשנת 1926 אוחדו מפעלים אלה ובשנת 1927 החלה הקמת הבניינים החדשים באזור הרי הדרורים במוסקבה. במשך השנים החליפו האולפנים את שמם
על חלק מהגג של הקומה השלישית בבניין היפואי הייתה בנויה הדירה המאולתרת שבה התגוררתי עם הוריי ואחיותיי. החלק הלא בנוי והמזופת שימש לנו מרחב פתוח שבו בילינו אנו וחברינו ערבי אביב וקיץ רבים. בהתקרב מועד נישואיי לשמחונת אהובתי, בנינו אבי ואנוכי – בעזרת חברים, שאף הם זה עתה השתחררו כמוני משירות החובה בצבא, חדר נוסף עבור הזוג הצעיר. על הגג נותר חלק בלתי בנוי, בו
ספר הילדים הנודע “מה זה טוב? ומה זה רע?” מאת המשורר ולדימיר מיאקובסקי פורסם באחרונה בתרגום חדש בהוצאת קדימה. מדובר ביצירה סובייטית קנונית משנת 1925, שדורות רבים של ילדים שיננו אותה והתחנכו עליה. בדומה לשירתו למבוגרים, גם יצירה זאת תוקפת אמיתוֹת גדולות בקצב המסחרר והמדוקדק הייחודי למיאקובסקי, ומעצבת תובנות הנכונות לילדים וגם להוריהם. הספר מצטרף לשורה של תרגומי מופת מאת ד”ר רונן סוניס וראה אור
הסרטים “החבר דב” ו”לאה צמל, עורכת דין” מועמדים לפרס אופיר השנה בקטגוריית התעודה היוקרתית. טקס פרסי אופיר יתקיים השנה בסימן משבר הקורונה, שהיקף השפעתו על תעשיית הקולנוע המקומית קשה במיוחד: הפקות הוקפאו, מימון בוטל ואלפי עובדי הענף נותרו מובטלים. גם לא ברור מתי יתקיים טקס פרסי אופיר אבל מועמדים – ובראשם הסרטים העלילתי והתיעודי הטוב ביותר, שהזוכה בו ייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הזר באוסקר
להלן חלקים מהריאיון שקיים צוות הפודקאסט “גל חד”ש” עם הבמאי מוחמד בכרי על התפקיד שממלאת האמנות בחברה ובפוליטיקה, על הדיכוי של התרבות הפלסטינית בישראל, ועל המחיר הכבד שנאלצים לשלם אלה שלא מפסיקים להילחם עבור חברה צודקת יותר עבור שני העמים. הריאיון המלא זמין להאזנה ביוטיוב. כאמן פוליטי, מהו עבורך התפקיד החברתי של הקולנוע והתיאטרון? אמנות מתרבתת את האדם. היא עוזרת לו להתגבר על יצר הרע שבו ולרסן את האלימות שהוא רוכש מהסביבה. כמו
הפגנה גדולה של עובדי התרבות הערבים התקיימה בחיפה (8.8), במחאה על מדיניות הממשלה כלפי תחום התרבות בכלל, וכלפי והתרבות הערבית בפרט. המוסיקאית אמל מורקוס, ממובילות המחאה ופעילה במפלגה הקומוניסטית הישראלית, שוחחה השבוע עם “זו הדרך” על מאבקם של האמנים הפלסטינים בישראל ועל חשיבותן הציבורית של האמנות והתרבות. מי יזם את המחאה? המחאה התארגנה ביוזמת קבוצת אמנים פלסטינים אזרחי המדינה בתחומי המוסיקה, השירה, התיאטרון והאמנות הפלסטית. מאוחר יותר הצטרפו
