כתבות מאת: גיורא איש שלומית

השבוע ציינו חמישים וארבע שנות כיבוש; גזל אדמות, הקמת התנחלויות על אדמות פלסטיניות, דיכוי, שיסוי וניסיונות מתמשכים להרס המרקם החברתי הפלסטיני. כל אלה הולידו באופן טבעי תנועת התנגדות עממית פלסטינית וביקורת בכל רחבי העולם. התגובה לסבבי המלחמות ולמערכות הדיכוי המנוהלים נגד הגדה ורצועת עזה היא הפגנות וחרם על מוצרים שמקורם בהתנחלויות בשטחים הכבושים. הטלת הסגר והמצור על אוכלוסייה בת שני מיליון תושבים ברצועת עזה והשלילה

לא שומעים בחדשות על כפר לאקיף שבצפון הגדה המערבית הכבושה. מעט יותר מעשור אחרי הכיבוש ב-1967, הופקעו מרבית אדמות הכפר לטובת הקמת ההתנחלות קרני שומרון. ב-2007, בעקבות הקמת חומת ההפרדה הגזענית, נגזלו מהכפר עוד 657 דונם של אדמות חקלאיות – כרבע מהקרקע שבבעלותו. לא חלפו תריסר שנים, ובשנת 2019 הוקם על אדמות הכפר המופקעות אזור תעשייה עבור ההתנחלות קרני שומרון. מן הסתם, לא היינו מונים

בכל שנה שחולפת, נעשית קשה יותר ההליכה בשביל הטרשי העולה לאנדרטה לציון ניצחונו של הצבא האדום על החיה הפאשיסטית. אבל בכל שנה, מקדמים אותנו שוב בחיבה אותם עצי אורן קשישים הדואגים להצל עלינו ולספק נעימות קרירה, למרות החום הכבד בשמש הקופחת. ממרחק כבר שמעתי את הרמקול השולח אל הרי יהודה את שירת המקהלה האהובה על אודות יום הניצחון – День Победы, ועיני כוסו בלחלוחית של