ב-3 בספטמבר מלאו 42 שנה לכניסתה לתוקף של האמנה הבינלאומית לביעור האפליה כלפי נשים (CEDAW). לפי האמנה, מתחייבות המדינות החתומות עליה, שמספרן כבר הגיע ל-189, לחוקק חוקים המיישמים את הוראותיה. ארצות-הברית נמנית עם המדינות הבודדות שטרם חתמו עליה. לאמנה זו קדמו מאמצים שהחלו באו”ם כבר בשנת ייסודו, 1945, לקדם את שוויון הנשים בכל התחומים – במישורים הפוליטי והחברתי-כלכלי, בחופש הביטוי, במינויים במגזר הציבורי, במעמד האישי,
בנימין נולד בשנת 1928 להוריו יהושע ואהובה שניצר. יהושע (1947-1888) עלה לישראל מרוסיה ב-1905 ונמנה עם מייסדי פועלי ציון שמאל. בהמשך הצטרף למפלגה הקומוניסטית שפעלה במחתרת. בנימין נולד למשפחה בת שישה ילדים, והוא היה הצעיר מבינם. הילדים גדלו בתנאים של מחסור, נדודים ורדיפות מצד המשטרה הבריטית. בעת ישיבות מפלגה בביתם, היה בנימין מטפס על העץ בחצר כדי להתריע בשריקה מפני שוטרים בריטים. לבסוף, השתקעה המשפחה
לפני 70 שנה, בסוף יוני ובתחילת יולי 1952, נערכה הוועידה ה-12 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. לציון מועד זה מובאים להלן קטעים מהדו”ח הארגוני שהגיש לוועידה תופיק טובי, מזכיר המפלגה, שריכז אז את פעילותה הארגונית נוסף לכהונתו כחבר הכנסת. הפעילות בקרב הנשים אין להשלים עם המספר המועט של הנשים המאורגנות בשורות מפלגתנו מבין האוכלוסייה הערבית והעולים החדשים. זה נובע במידה רבה ממצבה הסוציאלי המפגר של האישה
הכרתי את מוחמד נפאע בשנות ה-70 של המאה שעברה בפעילות בברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק”י). היינו אז חברי מזכירות התנועה ונפאע כיהן כמזכיר מחוז עכו. אחר כך פעלנו שנים ארוכות בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובמוסדותיו. בשנת 1990, לפי החלטת הוועד המרכזי, פרשו שלושת חברי הכנסת של חד”ש – מאיר וילנר, תופיק זיאד ותופיק טובי מן הכנסת, ושלושה אחרים נכנסו במקומם: האשם מחאמיד, נפאע
תנועת הנשים הדמוקרטיות בישראל (תנד”י) פרסמה בסוף השבוע קריאה לקראת ה-8 במארס, יום האישה הבינלאומי, תחת הכותרת “הנשים תובעות נשים בטוחים ושווים”. הקריאה הופנתה “לכל הנשים – יהודיות וערביות, הנאבקות לשלום ולשוויון; אל הנשים הפלסטיניות השואפות לחופש ולעצמאות; אל האסירות הפלסטיניות בבתי הכלא של הכיבוש ואל נשות הגולן האיתנות המקוות לחזור למולדתן, סוריה”. בקריאה נאמר “אנו מציינות השנה את יום האישה הבינלאומי בהפגנה ארצית ובמשמרות
מזכירות תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד”י) החליטה בישיבתה (10.2) לערוך בתחילת חודש מארס שורה של אירועים לציון יום האישה הבינלאומי. הסיסמא המרכזית באירועים אלה תהיה: “הנשים תובעות: חיים בשוויון!”. הפגנת הנשים המרכזית לציון יום האישה תיערך בשבת, 6 במארס, בחיפה. הפגנות ומשמרות נשים בצמתים ברחבי הארץ ייערכו ביום ב’, 8 במארס, בשעה 17:00 ותעלה בהן, בין היתר, הדרישה לביעור התופעות של רצח נשים ושל אלימות
תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד”י), שיגרה השבוע ברכה לפדרציה הבינלאומית של הנשים הדמוקרטיות במלאות 75 שנה לייסודה. על הברכה חתומות פתחיה סגייר, מזכ”ל תנד”י, ותמר גוז’נסקי, נשיאת התנועה. בעת ייסודה בנובמבר 1945 בפריס, קבעה הפדרציה שפעילותה תתמקד במערכה נגד הפשיזם ולמען השלום, לשוויון זכויות מלא לנשים ולהגנה על זכויות הילדים. תנד”י נמנית עם תנועות נשים ב-160 מדינות החברות בפדרציה. בברכה נאמר, כי תנד”י הוקמה ב-1951
המערכה הציבורית להכרה בשוויון זכויות האישה, לרבות בזכותה לבחור ולהיבחר, החלה עוד במחצית המאה ה-19, אך המלאכה לא תמה. בימים אלה מציינים בעולם וגם בארץ מלאות 20 שנה להחלטה חשובה של מועצת הביטחון של האו”ם. החלטה זו, שמספרה 1325, כוללת שלושה סעיפים מהותיים. נוסף לסעיף בדבר הגנה על נשים וילדים במרחב הציבורי והפרטי, לרבות במשפחה (סעיף שנכלל כבר בהחלטות קודמות), מדגישה ההחלטה את |החובה לדאוג
זכות השביתה, כמו זכויות חברתיות לא מעטות, אינה מעוגנת בחוק הישראלי. אין חוק מפורש הערב לחופש השביתה. ובכל זאת מאפיינים שביתות, ובשנים מסוימות – גלי שביתות, את המציאות הישראלית. כאשר נחקקו ב-1992 חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, הציעו חברי כנסת, וביניהן גם כותבת שורות אלה, לחוקק גם את חוק יסוד זכויות חברתיות, הכולל את חופש ההתאגדות וחופש השביתה. אולם ההצעות בדבר
