בישראל מוכת הצער הקול הביקורתי לוחש והאחדות מתבצרת בכאבה ומתעוורת
אני מפה. בת לחברה היהודית-ישראלית. מוכה וכואבת את זוועות 7 באוקטובר שאירעו למכרי, לבני עמי, במקומות מוכרים, אהובים. חרדה לשלום נכדתי הפעוטה, הנישאת לחדר המדרגות הרעוע בביתה בתל אביב במקום לטייל בעיר. ועכשיו, התמונות מעזה. ילדים מדממים בזרועות מישהו רץ, הורה או מי שחילץ אותם מבין ההריסות. העיר הרוסה, אפורה מבטון מייאש. אני רואה את התמונות ברשתות חברתיות מושמצות, לא בתקשורת הישראלית ששותקת. ישראל מוכת