חיידר עבד א-שאפי מהאופוזיציה השמאלית באש"ף, ממבקריו הבולטים של יאסר עראפת וממייסדי אש"ף נולד ב-10 ביוני 1919 בעזה, אביו שיח' מוחי א-דין עבד א-שאפי, היה ראש הווקף ושומר המקומות הקדושים בעזה ובחברון. ב-1944 הצטרף א-שאפי לצבא המדבר שהקים המנדט הבריטי בעבר הירדן על מנת לפתוח חזית שנייה במלחמת העולם בבלקנים. עם תום המלחמה עזב את הצבא וייסד בעזה ב-1945 את החברה הרפואית הפלסטינית, במסגרתה השתתף
הסופר, המשורר והדיפלומט הגואטמלי מיגל אנחל אסטוריאס מת במדריד ב-9 ביוני 1974 ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז. אנחל אסטוריאס שהוריו הגיעו מרקע ספרדי מובהק, התנגדו למשטר הדיקטטורי של הדיקטטור מנואל אסטראדה קבבארה ועל כך נרדפו ונאצלו לעבור למחוז אחר במדינה. כבר כתלמיד תיכון החל לכתוב ומה שהחל לכתוב בתיכון הפך לנובלה הראשונה שכתב El Señor Presidente (אדוני הנשיא), כתלמיד תיכון ארגן שביתות ומחאות נגד
חברת הכנסת לשעבר (שכיהנה בכנסות השנייה, השלישית והחמישית) מטעם מק"י ואשת הציבור אסתר וילנסקה שנולדה בשם אסתר נוביק ב-8 ביוני 1918 ושינתה את שמה לוילנסקה שמשמעו וילנאית (ילידת העיר וילנה בליטא) היגרה לא"י\פלשתינה ב-1940 ונישאה למאיר וילנר ממנהיגי מק"י גם הוא, התגרשה ממנו והתחתנה בשנית, לה שני ילדים וילנסקה הצטרפה למפלגה הקומוניסטית עם הגעתה ארצה, כתבה בעיתון "קול העם" ולימים גם ערכה את העיתון, ב-1944
לפני עשור, ב-7 ביוני 2011, נפטר בפריז הסופר הספרדי חורחה סמפרון, שנולד במדריד ב-1923, אך חי רוב ימיו בצרפת. אביו היה מאישים הבולטים ברפובליקה הספרדית ולאחר תבוסת הרפובליקה בידי הפשיסטים במלחמת האזרחים עברה משפחתו של סמפרון להתגורר בצרפת. עד תחילת 1939 ייצג אביו בהולנד את ממשלת הספרדית הרפובליקנית. לאחר שהולנד הכירה רשמית במשטרו של פרנקו, חזרה המשפחה לצרפת במעמד של פליטים. סמפרון נרשם ללימודים בסורבון.
ב-6 ביוני 1982 נפתחה המלחמה בגבול הצפוני בשטח לבנון בין ישראל לארגונים הפלסטינים בדרום לבנון, המלחמה גררה תרעומת ציבורית שבאו לידי ביטוי בפעילות אנטי מלחמתית רציפה וקריאה ציבורית להפסקת הלחימה. ח"כ הכנסת לשעבר וממנהיגי מק"י מאיר וילנר הגיש בשם סיעת חד"ש ב-8 ביוני 1982 הצעת אי אמון בממשלה, עלה אל דוכן הנאומים ואמר בנאום מכונן: "כואב הלב על כל בן שנופל – יהודי או ערבי.
הסופר הטורקי ובנו של פקיד עות'מני נאזים חכמת שנולד בעיר סלוניקי יוון מת ב-3 ביוני 1963 בגלות במוסקבה בגיל 61 בלבד (יליד 1902), לאחר שנמלט מטורקיה בשל רדיפות השלטון הטורקי אחריו. בבולגריה העממית אליה הגיע תחילה משם לרומניה ובריה"מ, נחגג כמשורר של אחווה ושלום. חכמת והפלג הקומוניסטי השמאלי של הטורקים הצעירים שאינו היה אהוד בקרב הפלג השמרני של תנועת השחרור הטורקית היגרו לבריה"מ בתחילת שנות
בשנות ה-50 של המאה 20, בזמן מה שידוע "כמלחמת קוראה" בה ארה"ב פלשה לחצי האי הקוראני, הקונגרס האמריקאי העביר שורה של חוקי שכר הבאים לידי ביטוי "בשליטה בשכר" והחלשת העובדים. הסנטור ג'וזף מקרתי הורה לרדוף אחר כל מי שנחשד בקומוניזם ודרש לפטרו מעבודה בממשל הפדרלי, רדיפתו של מקרתי את העובדים הייתה הפטיש והסדן הייתה המדיניות האימפריאליסטית של ממשל טרומן. תקציב הביטחון האמריקאי הוכפל פי ארבע
לפני מאה שנה, בין ה-31 במאי ל-1 ביוני 1921, התחולל טבח השחורים בעיר טולסה שבמדינת אוקלהומה, בארה"ב. בפוגרום הגזעני נהרגו כ-300 איש, רובם שחורים, כ-800 נפצעו ונפגעו למעלה מאלף מבנים. הטבח נחשב כאחת התקריות החמורות ביותר של אלימות גזענית בהיסטוריה של ארצות הברית. כמו כן, כ-6,000 מתושבי שכונת גרינווד השחורים בטולסה נעצרו והובלו לשלושה מרכזי מעצר בעיר. בעת מעצרם מתו כמה מהם מפציעות שנגרמו להם.
ב-30 במאי 1924 אמר על בימת הפרלמנט האיטלקי ג'יאקומו מאטואטי מהמפלגה הסוציאליסטית האיטלקית והאשים באופן ישיר את המפלגה הפאשיסטית ומנהיגה בניטו מוסליני בהונאת בחירות, עם תום נאומו פנה לחברו ואמר לו "אתה יכול להכין את ההספד שלך ללוייה שלי". הבחירות שהתקיימו ב-30 באפריל 1924 בהן זכה מוסליני ב-374 מושבים, הגדיר כבלתי חוקיות כיוון שהיו גדושות באלימות מצד מיליציות פאשיסטיות ואיומים כלפי מתנגדי הפאשיסטים. מאטואטי פרסם
ב-1966 תפס את השלטון בארגנטינה הגנרל אונגניה בהפיכה צבאית שהביאה להפלתו של הנשיא ארתורו איליה (ממפלגת האיחוד האזרחי הרדיקלי), צעדיו הראשונים של הגנרל אונגיה כללו את ביטול זכות השביתה, הקפאת שכר העובדים והארכת גיל הפרישה לעובדים. חוק נוסף שעבר היה "החוק נגד קומוניזם" באמצעותו הורה אונגיה לרדוף אחר פעילי איגוד מקצועים ואקטיביסטים. היד הקשה של אונגיה עוררה גל מחאות פופולריות המוניות 3 שנים מאוחר יותר
