הכנס הראשון של המפלגות הקומוניסטיות של דרום אמריקה נפתח ב-1 ביוני 1929 בבואנוס איירס בארגנטינה. 38 צירים התכנסו בבואנוס איירס ביניהם נציגים מברזיל, אל סלבדור, גואטמלה, קובה, פנאמה, פרוואגי, פרו, אורוגוואי וונצואלה נציגיה של המפלגה הקומוניסטית של צ’ילה שסבלו באותה עת מדיכוי מחריף לא השתתפו בכנס הבינ”ל. בכנס השתתפו גם נציגים קומוניסטים מהמפלגה הקומוניסטית של ארה”ב ומן המפלגה הקומוניסטית של צרפת נציגי המפלגות ניתחו את
ב-30 במאי 1871 תמו ימיה של הקומונה של פריז, הניסיון ההיסטורי הראשון בתולדות האנושות של מעמד העובדים בשלטון. הקומונה נפלה בעקבות דיכוי רצחני שהחל עם התקפה ב-2 באפריל על ידי כוחות הבורגנות שכונו “צבא ורסאי”, אשר הפגיזו העיר ובה כשני מיליון תושבים. עם פריצת כוחות הצבא לפריז ב-21 מאי, עשרות אלפים הוצאו להורג ובהם נשים ולילדים. רבים מהקומונרדים שנתפסו נורו אל מול קיר הידוע כיום
בשנת 1961 עורך הדין הבריטי פיטר בננסון קרא ידיעה בעיתון לפיה שני סטודנטים פורטוגזים נשפטו לשבע שנות מאסר כשכל חטאם היה הרמת כוסית לחיי “החירות”, זאת בעת השלטון הפשיסטי במדינה שבחצי האי האיברי. בתגובה לידיעה, בננסון פרסם ב-28 במאי מאמר בעיתון “אובסרוור”, תחת הכותרת “האסירים הנשכחים” וקרא לקוראים לכתוב מכתבי תמיכה בסטודנטים. כדי לתאם את הקמפיין הוקמה תנועת “אמנסטי” הבינלאומית ביוני אותה שנה. התגובה הייתה
ב-26 במאי 1924 עבר החוק להגבלת ההגירה לארה”ב בהצבעה בשני בתי הקונגרס בבירה וושינגטון. החוק קבע שמכל מדינה יורשו להגר לארצות הברית רק 2% מסך בני אותו לאום שישבו בארצות הברית ב-1890. הייתה זו החמרה של תנאי ההגירה שקבע החוק משנת 1921 – 3% מסך בני אותו הלאום שישבו בארצות הברית בשנת 1910 והרחבת מהחוק מ-1903, “החוק נגד אנרכיזם”, שאסר את כניסתם של מהגרים בעלי
אנריקו ברלינגר מנהיג המפלגה הקומוניסטית האיטלקית מ-1972 ועד מותו ב-11 ביוני 1984 עמד בראשות המפלגה בתקופת המשבר בין המפלגות הקומוניסטיות למפלגה הקומוניסטית של בריה”מ. ברלינגר נולד ב-25 במאי 1922 בעיירה סאסרי באי האיטלקי סרדיניה, התחיל את דרכו הפוליטית כראש סניף הנוער הקומוניסטי בעיירה בה נולד ב-1943 ומשם התקדם לתפקידים נוספים ביניהם מזכיר הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי World Federation of Democratic Youth WFDY. ב-1968 נבחר
הסופר והעיתונאי הארמני קוורק אחמיאן נולד ב-23 במאי 1932 במנביג’ בסוריה למשפחה של שורדי השואה הארמנית שנמלטה מטורקיה לסוריה. אחמיאן למד באליפו (חאלב) בסוריה וב-1952 היגר לביירות בלבנון, שם הוא למד באוני’ האמריקאית ובמשך מספר שנים לימד אנגלית וארמנית בבתי ספר ארמנים בביירות וקפריסין. הוא היה העורך של העיתון בשפה האנגלית שיצא לאור בביירות “הכוכב היומי”, כתב באופן קבוע לעיתון “שיראק” (המזרח) וכתב לעיתים לעיתונים
רופא, פוליטיקאי שמאלי ולוחם מחתרת אנטי נאצית גריגוריוס למברקיס נרצח ב-22 במאי 1963 על ידי שני מתנקשים מהימין הקיצוני היווני שיצאו ממשאית והכו אותו בראשו עם נבוט לעיני הקהל במקום, לאחר שנשא נאום אנטי מלחמתי בעיר סלוניקי. למברקיס סבל מפגיעות ראש ומת בבית החולים כחמישה לאחר מכן ב-27 במאי, בלוויתו בבירה אתונה יום למחרת השתתפו חצי מיליון אנשים שהפגינו נגד ממשלת הימין ובית המשפט שלטענת
יגאל גלוקשטיין מנהיג המפלגה הסוציאליסטית ששינה את שמו באנגליה לטוני קליף, נולד ב-20 במאי 1917 במושבה זיכרון יעקב בפלשתינה בזמן השלטון העות’מני על פלשתינה, הוריו של גלוקשטיין שהיו חלק “מאנשי העלייה השנייה” מפולין התיישבו בזיכרון יעקב, יגאל היה אחד מארבעת ילדיהם של אסתר ועקיבא גלוקשטיין, אחיו חיים גלוקשטיין היה עיתונאי וכותב ידוע, אחיינו של גלוקשטיין הוא האמן דוד טרקטובר, בן אחותו. רוה”מ ישראל השני משה
ב-16 במאי 1979 נפטר בחולון מייסד המפלגה הקומוניסטית היוונית אברהם בן-ארויה, שנולד ב-1887 בעיר סלוניקי, אז באימפריה העות’מנית. בן-ארויה היה מהפכן סוציאליסטי שנולד למשפחה יהודית, היה פעיל ביוון ובבולגריה והצטיין כמנהיג פדרציית העובדים הסוציאליסטית בסלוניקי תחת שלטון העות’מאני. בן-ארויה למד משפטים בבלגרד, אך לא סיים את לימודיו, ועבר לבולגריה בה עסק כמורה בעיר פלובדיב והצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הבולגרית. לאחר מכן שב לסלוניקי וב-1908 לקח חלק
לפני שנה, ב-15 במאי 2022, נפטרה פעילת השמאל הירושלמית הוותיקה ג’ודי בלנק. בת 92 במותה, היא פעלה במשך עשרות שנים למען שלום ישראלי-פלסטיני ולמען זכויות נשים. בלנק הייתה ממקימות נשים בשחור, ועמדה מדי יום שישי במשך שנים יחד עם פעילות נוספות רבות בכיכר פאריס שליד בית ראש הממשלה בירושלים, ובידיהן כרזות בעברית, ערבית ואנגלית ובהן נכתב “די לכיבוש”. בלנק פעלה בוועד לסולידריות עם אוניברסיטת ביר
