עצרת האומות המאוחדות בשנת 1983 קבעה כי ה-21 בספטמבר הוא התאריך של "היום הבין לאומי למען השלום" (התאריך בעבר השתנה לאורך ספטמבר והתקבע לבסוף ב-21 בחודש), ההחלטה אומרת כי במשך 24 שעות כל הקרבות פוסקים ואזורי סיוע מיידי מוקמים. ההחלטה שהתקבעה ב-1983 וליוותה את תוכניות "דרכים לשלום" (הנקראת בקיצור PTP), 1987 נקבעה כי "שנת השלום", פרסי שלום והצהרות נוספות בוצעו. לאחר אירועי 11 בספטמבר בשנת
לפני שנה, ב-20 בספטמבר 2020, נפטר ראובן קמינר, פעיל השמאל העקבי הוותיק שהיה במשך שנים רבות חבר מזכירות חד"ש וחינך דורות של פעילות ופעילים. קמינר נולד ב-1929 בארה"ב והגיע לארץ, יחד עם דפנה שותפתו לחיים ולמאבקים, במסגרת גרעין של השומר הצעיר כדי להצטרף לקיבוץ. בני הזוג קמינר גורשו מהקיבוץ בתחילת שנות החמישים יחד עם מאות חברי מפלגת השמאל הסוציאליסטי (שכונתה אז "קבוצת סנה") שסולקו מהתנועה
ב-19 בספטמבר 1914 נולד ברל בלטי (בשם: זוּנדֶל אָבִין) בדווינסק, לטביה. בשנת 1930, כשהיה בן 16, הצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטי שבמחתרת, ועקב כך ריצה תקופת מאסר קצרה בבית הסוהר בעירו. ב-1934 כשהיה בן 20 היגר לפלשתינה עם סרטיפיקט כ"בעל הון" (קפיטליסט). בארץ הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה. עבד בעבודה חקלאית במושב תל צור שבשרון (לימים חלק מאבן יהודה). ב-1937, בימי מלחמת האזרחים בספרד, התנדב לשורות
ז'ורז'ה פרננדו בראנקו דה סמפאיו נשיא פורטוגל בין השנים 1996 ל-2006, ראש עיריית ליסבון ומזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית נולד ב-18 בספטמבר 1939 בליסבון. סבתו מצד האם, שרה בן סלימן בן סעוד הייתה יהודיה ממרוקו, שהגיעה לפורטוגל עם משפחתה לקראת סוף המאה ה-19. היא נישאה לקצין צי פורטוגלי קתולי פרננדו ברנקו, לימים שר החוץ של פורטוגל. ז'ורז'ה סמפאיו לא ראה עצמו כיהודי, אלא כחסר דת, אך הצהיר
העצרת הכללית של האומות המאוחדות בניו יורק הצביעה ב-13 בספטמבר 2007 בעד אימוץ ההצהרה על זכויותיהם של העמים ילידים ברוב של 144 תומכים מול ארבעה מתנגדים ו-11 נמנעים. המדינות שהתנגדו הן ארה"ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. אמנם ההצהרה אינה מחייבת מבחינת החוק הבינלאומי אך היא מתארת ומגדירה את הזכויות האישיות והקולקטיביות של העמים הילידים, כולל זכויותיהם לביטוי תרבותי וטקסי, זהות, שפה, תעסוקה, בריאות, חינוך ונושאים
היום לפני 34 שנים בגיל 69 נפטר מנהיג האיגוד המקצועי סלים אל-קאסם "אבו ריאד", סלים נולד באל מאג'דל (אשקלון) ב-1918 בזמן השלטון הבריטי הזר על הארץ, הוריו עבדו בטקסטיל ובחקלאות, כשהיה בן 6 אביו ובני משפחה נוספים נספו בשרפה קטלנית שגבתה את חייהם, בשל כך נשאר סלים לבדו עם אמו, כשהיה בן 14 סומן כתלמיד מצטיין ותוך זמן קצר עבר לגור אצל דודו ביפו שם
ב-6 בספטמבר 1960 פורסם בכתב עת מחתרתי בצרפת "הצהרת ה-121" ובה אנשי רוח, סופרים, חוקרים, במאים ושחקנים מן הבולטים במדינה הביעו תמיכה במאבק העם האלג'יראי לשחרורו. כל כלי התקשורת הצרפתיים, שאז היו תחת צנזורה צבאית פקדנית במיוחד, סרבו לפרסם את הקריאה, לכן היא פורסמה בכתבי עת שפעלו במחתרת ובהם ידיעות שהצנזורה פסלה. בהצהרה נאמר שיש לעשות הכל על מנת לשחרר את העם האלג'יראי מהעול הקולוניאלי
ב-5 בספטמבר 1915 התכנסו בעיירה צימרוואלד שבשוויץ נציגי המפלגות הסוציאליסטיות שנותרו נאמנים לעקרונות המעמדיים והתנגדו למלחמה האימפריאליסטית שפרצה ב-1914 ושמאוחר יותר כונתה מלחמת העולם הראשונה. המפגש הסתיים כעבור שלושה ימים, ב-8 בספטמבר. חרף ההצהרות האנטי–מלחמתיות הרשמיות של מפלגות הפועלים מרחבי העולם שהיו מאורגנות במסגרת האינטרנציונל השני, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, מרביתן התייצבו לימין ממשלותיהן הבורגניות. אומנם בכינוסים הבינלאומיים שקדמו לקיץ 1914 התחייבו "להכריז מלחמה במלחמה",
היום ב-2 בספטמבר 1969 נפטר המהפכן הווייטנאמי הו צ'י מין, המכונה כעת בווייטנאם "אבי האומה". הו נולד ב-3 במאי 1890 כנגויין סינג קונג בכפר קטן במרכז המדינה, עבד כטבח בספינות משא וחיי בלונדון ובפאריז. הוא נמנה עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (צרפת האימפריאליסטית שלטה אז ב"הודו-סין", שכללה את וייטנאם, קמבודיה ולאוס). מאוחר יותר למד במוסקבה והיה שליח של האינטרנציונל הקומוניסטי במזרח הרחוק. ב-1930 הקים במושבה
אברהם (אייב) קאהאן סופר, עיתונאי, מורה ומנהיג פועלים יהודי – אמריקאי מת ב-31 באוגוסט 1951 בעיר ניו יורק. קאהאן נולד ב-1860 בפברז'ה, פלך וילנה בליטא שהייתה דאז חלק מהאימפריה הרוסית, למשפחה דתית וקשת יום בעקבות ההתנקשות באלכסנדר השני, קיסר רוסיה, נעצרו חלק מחבריו בתא היהודי-קומוניסטי בווילנה על ידי המשטרה. קאהאן קיבל מאמו אזהרה על המעצרים והספיק להעלים את חומרי התעמולה שהיו ברשותו לפני שהמשטרה הגיעה
