סכנת הגרעין האיראני היא הסחת דעת. במאמר מנומק שפורסם ב"הארץ" קרא לאחרונה נח שמיר, פיסיקאי-אטום ישראלי בכיר, תיגר על התזה הביביסטית שהגרעין האיראני הוא איום קיומי על ישראל. לטענתו, תוכנית הגרעין האיראנית אינה מכוונת דווקא נגד ישראל ולדעתו אין לאיראן כוונות לתקוף את ישראל בנשק גרעיני. לישראל, אומר שמיר, יש כ-200 ראשי נפץ גרעיניים שהם יותר מהרתעה מספקת. שמיר מצטרף בכך למומחים אחרים שרואים במרכזיות
החברה הישראלית מתלבטת, לכאורה, בין שתי אפשרויות עיצוב עצמי סותרות. כוונתי לדילמה 'יהודית או דמוקרטית'. לכל הכרעה, כך נדמה, יש מחיר גבוה, ולכן אי-החלטה מצטיירת כאפשרות החכמה ביותר. בפועל, הדילמה מזויפת – היא רק נראית כאילו עדיין לא הוכרעה. ההכרעה נעשתה כבר מזמן, עוד בתקופת המנדט הבריטי, עם בינוי המוסדות המבודלים ל"מדינה שבדרך". ה"עם היהודי בארץ-ישראל" הוקם בתבנית אקסקלוסיבית ואיתו, מתוך ההבדלה וההדרה, נוצר הסכסוך
ליאו פניץ' בן ה-75, נפטר בשבוע שעבר בטורונטו, לאחר שנדבק בקורונה בבית החולים שם אושפז לטיפול בסרטן הדם. פניץ' היה עורך השנתון הסוציאליסטי החשוב "סושיאליסט רג'יסטר" במשך 35 שנים. אישית היה חברי הקרוב במשך 52 שנה. הכרנו כסטודנטים ב-1968 בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). דיברתי אתו גם כשהיה על ערש מותו בבית החולים. הוא חסר לי מאוד. כך כתב עליו השבוע סטפן מהר, תלמידו
