פרופ' ג'ון בונצל נפטר בשבוע שעבר בווינה. בונצל נולד בלונדון ב–1945 לפליטים יהודים שברחו לבריטניה כשאוסטריה סופחה לגרמניה הנאצית. בתום המלחמה חזרו הוריו לאוסטריה. בונצל גדל בכפר ליד וינה בו היה לאביו מפעל נייר, ונשלח לבית ספר שבו רוב בני כיתתו היו ילדי פועלים במפעל אביו. המשפחה הייתה חילונית והיהדות לא הייתה חלק מזהותו הראשונית. בנעוריו השתדל להיות מקובל בין חבריו לכיתה, ומתקופה זו נשארה
מזה שבועות נמשכת המלחמה. הקטל, ההרס והפליטות מצטברים. נאט"ו מחמשת, מאמנת ומממנת וקובעת את משך הלחימה וצורתה. א. הפלישה הרוסית לאוקראינה היא מעשה תוקפנות אימפריאליסטי, המפר את זכותו של העם האוקראיני להגדרה עצמית. לכן לעם האוקראיני זכות מלאה להתנגד לפלישה. בד בבד, יש להתנגד לנאט"ו ולהרחבתה למזרח. המלחמה היא חלק מתחרות בין-אימפריאליסטית על אזורי שליטה בין ארצות-הברית לרוסיה ובעלות בריתן. מבחינת הכוחות האימפריאליסטיים המאורגנים בנאט"ו,
העימות מתרחש אמנם על גבול רוסיה-אוקראינה, אך לא נכון להציגו כסכסוך לגבי אוקראינה. ההיסטריה הנוכחית איננה, כפי שמנסה להציגה התעמולה האמריקאית, לגבי קיומה או לגבי כיבושה של אוקראינה, אלא לגבי "זכות" ההצטרפות שלה לנאט"ו. העימות הנוכחי הוא בין רוסיה לארה"ב. עיתוי המשבר הוא בשל נחישותה של רוסיה לא לקבל יותר את המשך האיום של ארה"ב על ביטחונה. רוסיה התנגדה להרחבת נאט"ו מזרחה מאז קריסת ברית
"גארדיאן" אינו עיתון שמאלי, אך הוא אחד העיתונים החשובים בבריטניה. עיתון זה קוראים הרבה "אנשים חושבים" בבריטניה ובעולם המערבי. לרוב תומך העיתון בעמדת ישראל, אך גם מדווח רבות על הכיבוש בשטחים הפלסטיניים ומציג באופן ביקורתי את החברה הישראלית. דבר המערכת שלו אחרי פרסום דו"ח אמנסטי על ישראל בראשית פברואר הוא נקודת ציון חשובה בשחיקה במעמדה הבינלאומי של ישראל. ציפי חוטבלי, שגרירת ישראל בלונדון, לא אהבה
חזרתי מחו"ל ושהיתי בבידוד – זמן להרהורים. הגל החמישי, האומיקרון, מציף את העולם ופייזר מודיעה שהקורונה תהיה איתנו לפחות עד 2024. פייזר יודעת. באוגוסט העלתה פייזר יחד עם מודרנה את מחירי החיסונים שלהן, והן מרוויחות מיליארדים רבים מהתבהלה. ממשלות העולם מתמודדות עם המגפה באמצעות חיסון ובידוד. מדינות "עשירות", ישראל ביניהן, שמות יהבן בעיקר על חיסון מסיבי. אבל בעולם גלובלי, כשמיליונים יוצאים ובאים למדינות, אין חסינות
בקרוב יתחדש, כנראה, המו"מ בווינה על הסכם גרעין עם איראן. ההסכם הקודם, שנחתם ב-2015, טורפד בידי נתניהו שבעידודו פרש ממנו טראמפ חד-צדדית. הפרישה הובילה לזירוז תוכנית הגרעין האיראנית. ישראל הרשמית לא רוצה בחידוש המו"מ ומתנגדת להסכם. אנחנו בעדו. ראשי הממשלה ברק, שרון ואולמרט עסקו אף הם בתוכנית הגרעין האיראנית, אך רק נתניהו הוא שהפך אותה לדיפלומטיה פומבית, למסע צלב (מגן-דוד) עולמי. הנושא "איראן-גרעין" הוא גם
נשיאותו של ג'ו ביידן בארה"ב נראית משותקת יותר ויותר. בגלל השוויון בסנאט בין דמוקרטים ורפובליקנים ,הרוב הדחוק של הדמוקרטים בבית הנבחרים והאופוזיציה ה"פרוגרסיבית" בתוך מפלגתו, יכולתו של ביידן לקדם חקיקה משמעותית נראית כמעט סיזיפית. שיתוק זה מעורר קשיים בתפקוד שוטף של הממשל (הרחבת תקרת החוב רק לזמן קצוב); בביצוע רפורמות במוסדות השלטון (הכישלון בקונגרס של הצעת הרפורמה במשטרה בעקבות רצח ג'ורג' פלויד); בבלימת חקיקה ריאקציונית
לא אחת קורה שאינטלקטואלים שהיו פעם "בשמאל" הופכים את עורם במצבי לחץ, כאשר חרדותיהם העמוקות מציפות אותם. אז הם מגלים, לפתע, עמדות ימין קיצוניות ואנטי-הומניות. אני נזכר, למשל, בגבריאל מוקד שבינואר 1991, שכשהחלו טילי סקאד מעיראק ליפול על ישראל, יצא בקריאה "Nuke Baghdad". אצל הפרופ' בדימוס בני מוריס, מי שעסק בהיסטוריה של הנכבה ובגירוש ההמוני של 1948, "המרת" הדעת אינה חדשה והתרחשה עוד במהלך האינתיפאדה
ישראל חושבת את עצמה למעצמה, אך תלויה לחלוטין בארצות-הברית. אחרי הפעולה ביוני נגד חמאס בעזה מיהר גנץ לארה"ב, כדי לשנורר מענק מיוחד של מיליארד דולר להשלמת מלאי טילי טמיר שאזלו לכיפות הברזל של המעצמה האזורית. חשוב להבין שחילוף ההנהגה בישראל לא היה רק פרי תהליך פנימי אלא נבע גם מאילוץ חיצוני. משנבחר ביידן נחרץ גורלו של ביבי, שהפך עצמו אויב הדמוקרטים. הנשיא החדש לא נתן
בקפריסין מרימה הקורונה את ראשה שוב. האי, שכלכלתו מבוססת ברובה על תיירות, נאלץ להתמודד עם צמצום ניכר במספר הנכנסים אליו. הקיץ הלוהט והמהביל של קפריסין חם השנה עוד יותר נוכח הודעתה של תורכיה (20.7) בדבר פתיחתה (סיפוחה) של "העיר האסורה" וארושה למדינה התורכית של צפון קפריסין. זה צעד חד-צדדי נוסף של נשיא תורכיה רג'פ טאיפ ארדואן בדרך לחלוקת האי לשתי מדינות. וארושה היא פרבר קייט
