ספר חדש מאת אמיר לוקר-בילצקי: איך נוצרה הזהות הקומוניסטית בישראל

ספרו של ד"ר אמיר לוקר-בילצקי, "חגים של מהפכה – הזהות הקומוניסטית בישראל, 1965-1919", יצא לאור באחרונה בהוצאת האוניברסיטה הממלכתית של ניו-יורק. לוקר-בילצקי, עמית מחקר באוניברסיטת קונקורדיה בקנדה, עוסק בספר בטקסים ובסמלים שאפיינו את הזהות הקומוניסטית הישראלית הייחודית. זו בלטה מול ונגד הזהות היהודית-ציונית וזהויות אחרות מאז הקמת המפלגה ב-1919.

הזהות הקומוניסטית בארץ מיזגה סממנים פועליים, תרבויות מזרח-אירופאיות ומוטיבים מזרח-תיכוניים. לכן היא גדושה סמלים פועליים-מעמדיים וסמלי שלום שמקורם בתרבות הקומוניסטית. "הנרטיב של ספר זה הראה כי זהות ישראלית-יהודית יכולה להיווצר מחוץ למנגנונים הידועים של ייצור זהות בישראל. כמו כן, הוכח שמחוץ למרחבים התרבותיים המוכרים של בתי הספר החקלאיים, ההסתדרות ותנועות הנוער הציוניות, זהות ישראלית 'אחרת' יכולה להתגבש" מדגיש החוקר.

בשנות ה-50 וה-60 שבהן מתמקד המחבר, קישטו את כינוסיהן של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ושל ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י) דימויים כמו הפועל היהודי והפועל הערבי החובקים זה את זה ומעליהם סמל הפטיש והמגל, וכמו נערים ונערות יהודים וערבים רוקדים ויונת שלום.

הפיקניקים והאירועים המשותפים הרבים, החוברות והעלונים שהמפלגה הוציאה לאור וחילקה לחבריה ולתומכיה, מציין המחבר, תרמו לגיבוש הזהות הקומוניסטית הישראלית כמעמדית וכאנטי-ציונית במהותה. בספר מובעת הערכה רבה למק"י שהוכיחה כי ניתן לכונן זהות אלטרנטיבית למרות הכוחות האדירים שהפעיל הממסד הציוני נגד הקומוניסטים במישורים הרעיוני, הפוליטי והיומיומי .

בין ממצאי הספר: לאחר הקמת המדינה, נעזרו הקומוניסטים הישראלים בדימוי של הקורבנות היהודים של האנטישמיות כדי לקדם את המאבק לסיום הממשל הצבאי שהוטל על האזרחים הערבים. השימוש הזהותי הנבון, שנגע בשורשי הזיכרון היהודי, הצליח לחתור תחת הדימוי של הערבים-הפלסטינים כ"מסתננים" המציבים (לכאורה) סכנה קיומית לישראל.

בשנות ה-50 ציינה מק"י את ימי העצמאות של מדינת ישראל כמערכה נגד האימפריאליזם הבריטי הזר. באותן שנים, נהגו קומוניסטים יהודים וערבים  לציין את יום העצמאות כאירוע של שחרור מעול הכובש הזר, כשמעליהם מתנוססים דגלים אדומים ודגלי ישראל. לדברי לוקר-בילצקי, "קומוניסטים יהודים בחרו ובררו חגים ומסורות מן המסורת היהודית שנראו להם מתקדמים". כדוגמא הוא מביא את  חגי חנוכה ופסח בהם הנרטיבים המרכזיים היו התנגדות לדיכוי. הנרטיבים, מציין המחבר, עובדו על בסיס רעיונות המרקסיזם והתיאוריה המעמדית. לשם השוואה, ניתח לוקר-בילצקי את הנרטיבים והטקסים ההיסטוריים שיצרו מפלגות השמאל הציוני בהקשר של זיכרון השואה אשר הדגישו רק את ההתנגדות היהודית לנאצים. הזיכרון הקומוניסטי הישראלי לעומת זאת הדגיש את שיתוף הפעולה בין יהודים ללא-יהודים במערכה נגד הכובש הנאצי ואת החשיבות ההיסטורית של ניצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית.

בספרו טוען לוקר-בילצקי כי ריבוי הקונפליקטים הקשה על בניית זהות מעמדית. אך טענה זו משוללת יסוד. בניגוד לטענתו, הקומוניסטים הישראלים עסקו הן בשאלות הלאומיות והן בחלוקה המעמדית-אתנית בישראל: הם היו הראשונים שהוקיעו את הקיפוח של המהגרים היהודים מהארצות הערביות וחשפו את העומק וההשלכות של אסון הנכבה שהכה בעם הפלסטיני.

"מעל הכל, הזהות הקומוניסטית היהודית-ישראלית הפכה תת-תרבות בועטת, והוכיחה שישראליות אינקלוסיבית ומתקדמת היא אפשרית – בניגוד לזהות היהודית-ציונית האקסקלוסיבית בפלסטין-ישראל מאז תחילת המאה ה-20", מדגיש המחבר. הגישה המשתפת והזהות הקומוניסטית האינטרנציונליסטית הציעה ליהודי ולערבי בישראל אחוות עמים במקום סכסוך לאומי; שוויון ושלום במקום כיבוש וגירוש. הדימויים והרעיונות הקומוניסטיים הישראליים הניחו את התשתית, מסכם לוקר-בילצקי, לזהות ישראלית מתקדמת ושוחרת שלום הדוגלת באחוות עמים.

Amir Locker-Biletzki, Holidays of the Revolution: Communist Identity in Israel, 1919-1965 (SUNY (Press, 2012