מחאת אוהדים בהפועל ת"א: האולטראס נגד בעלי ההון השולטים בקבוצה

תהליך ההפרטה של הכדורגל הישראלי, שראשיתו בשנות התשעים המוקדמות, מלווה בסכסוכים מחריפים בין בעלי ההון הפרטי, אשר רכשו את השליטה בקבוצות השונות, לבין אוהדי הקבוצות אשר מייצגים את הקהילה שהתגבשה סביבן טרם המעבר לבעלות הפרטית. המתח הקבוע בין האינטרסים הכלכליים והעסקיים של בעלי הקבוצות לבין שיקולים קהילתיים של מורשת, זהות מקומית, תרבותית, ופוליטית אותם מייצגים האוהדים, הובילו לאורך השנים למחאות רבות מצד אוהדי קבוצות שונות נגד בעליהן.

דוגמא לכך ניתן למצוא בימים אלו סביב הנעשה בהפועל תל אביב, אשר מיום העברתה לידיים פרטיות ב-1997, ידעו היחסים בין אוהדיה לבין בעליה הפרטיים השונים עליות ובעיקר מורדות. הקבוצה, שנחשבה בעבר "ספינת הדגל של מרכז הפועל", נמצאת בעשור האחרון בדעיכה מתמדת, כאשר לשפל המדרגה הגיעה בעונה של 2016/17: במהלכה, בעקבות חובות של 78 מיליון שקלים, הגישה הקבוצה בקשה לפירוק, ובסיומה ירדה לליגה השנייה בפעם השנייה בתולדותיה. לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את פירוק החברה שניהלה את המועדון, רכשה את הפועל תל אביב קבוצת משקיעים בראשות האחים איציק ושרון ניסנוב.

אולם גם תחת ההנהלה החדשה לא הצליחה הפועל תל אביב עד כה לשחזר את הישגי העבר, והביקורת על הנהלת הקבוצה מצטברת. עיקר הביקורת נובעת מהעובדה  שעל אף שקיבלו את הקבוצה מידי המפרק נקייה מחובות בארץ, צברו האחים ניסנוב תוך תקופה קצרה שורה ארוכה של תביעות מצד שחקנים, מאמנים ועובדים במועדון, התחמקו מטיפול בחובות שנותרו למועדון בחו"ל, וכן הובילו לעזיבה צורמת של כמה שחקנים שהיו מזוהים עם המועדון במשך שנים.

המתחים והניגודים בין הצדדים הוחרפו, באופן לא מפתיע, במהלך משבר הקורונה. המגבלות על התקהלות וכן האיסור על כניסת קהל למגרשים שהחלו בשנה שעברה הקלו על הנהלת המועדון לבצע צעדים חד צדדיים, בכלל זה – ביטול חוזיהם של כמה שחקנים בטענה של "כוח עליון". במקביל לא העבירה ההנהלה במשך חמישה חודשים תשלומים לקרן הפנסיה של עובדיה. התנהלותו הכלכלית של המועדון תחת האחים ניסנוב הובילה לכך שעננת אי ודאות ריחפה סביב יכולתה של הקבוצה לפתוח את עונת המשחקים הנוכחית. הבקרה התקציבית איימה כי תוריד את  הקבוצה ליגה אם לא תציג ערבויות כנגד חובות העבר שלה. בנוסף, לא הצליחה הקבוצה לקבל רישוי מועדונים מטעם אופ"א בשל אותם חובות.

חוסר שביעות הרצון מדרך הניהול של המועדון הוביל מראשית עונה זו למחאת אוהדים. מה שהחל בפעולות מחאה נקודתיות צבר תאוצה כאשר אולטראס הפועל, ארגון האוהדים של הפועל תל אביב, פרסם בראשית ספטמבר הודעה הקוראת למחאה מאורגנת נגד הבעלים. "אחרי שהודיתם שלא באמת תמסרו את הקבוצה בחינם, כמו שקודם לכן טרחתם להצהיר… אחרי שזרקתם בבושת פנים עוד שחקנים שגדלו במועדון… אחרי שהפכתם אותנו למועדון ששחקנים לא רוצים להגיע אליו כי חוזים נגמרים בבוררות… אחרי שהפניתם עורף לכל ערכי המועדון… הגיע הזמן שתפנו את המקום", נאמר בהודעה.

עוד קודם לכן מתח הארגון ביקורת חריפה על הנהלת הקבוצה על שלא טרחה לפעול למען מתווה להחזרת הקהל למגרשים, בשל העובדה שהיא נהנית בשל כך מפיצוי כספי מובטח מטעם משרד האוצר. ההישענות על כספי מתווה רשת הביטחון שהוצע לקבוצות ליגת העל קשורה לקו ביקורת נוסף שמושמע מצד אוהדי הקבוצה כלפי האחים ניסנוב – העובדה שתקציבה של הקבוצה בנוי ברובו על הקצבות שונות: המועצה להסדר ההימורים בספורט, הסכמי שידור, הקצבות עירוניות וכו'. בימים כתיקונם, חלק הארי של התקציב מגיע ממכירת מנויים וכרטיסים למשחקי הקבוצה. במצב עניינים זה, מאשימים האולטראס, מכניסים האוהדים לתקציב המועדון יותר כסף מאשר בעלי ההון השולטים בו.

בהיענות לקריאה למחאה, בשבועות שלאחריה לקחו מאות מאוהדי הקבוצה חלק בפעילויות מחאה מתואמות: למרות האיסור על הגעת קהל למגרשי הספורט בשל הקורונה, מחו אוהדי הקבוצה מחוץ לאצטדיון בלומפילד, בו מקיימת הקבוצה את משחקיה הביתיים. הם הגיעו להביע את מחאתם גם במתחם האימונים של הקבוצה בוולפסון, וכן מחוץ לבתיהם של שרון ניסנוב בסביון ושל איציק ניסנוב בכפר שמריהו. ההגעה להפגנות מחוץ לבתיהם של האחים ניסנוב לוותה בקמפיין גרילה, בו חולקו בבתי שכניהם כרוזים המסבירים את סיבות המחאה. בין היתר תוארה בכרוזים הפגיעה של האחים ניסנוב בעובדי המועדון: "מדובר באנשים אשר רומסים ברגל גסה זכויות בסיסיות של עובדים המשתכרים שכר ממוצע ומטה, כולל אי תשלום פנסיה במשך 5 חודשים". פעילות זו נמשכה עד 24 בספטמבר, כאשר הפכה ל"נזק היקפי" במסגרת מלחמתה של ממשלת הימין בחופש ההפגנה.

על רקע משבר הקורונה וגל המחאה הציבורית הגואה נגד ממשלת הימין, מחאת אוהדי הפועל תל אביב נדחקת מטבע הדברים לשולי הכותרות. אולם למרות זאת ראוי לתת עליה את הדעת כדוגמא ליכולתה של קהילה להתארגן על מנת להציב גבולות לשליטתם של בעלי הון בנכסים תרבותיים בעלי חשיבות ציבורית.