טראמפ נגד הוראת ההיסטוריה

ועידת הבית הלבן להיסטוריה אמריקאית, יוזמה חדשה שיושמה לראשונה בוושינגטון ב-17 בספטמבר, נועדה לכאורה לדון במצב הוראת ההיסטוריה האמריקאית באוניברסיטאות ובבתי הספר בארה"ב. אולם בפועל ניצל נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, את הבמה למתקפה על השמאל ועל יריביו במערכת הבחירות. מזה תקופה מגשים טראמפ את הממרה הישנה לפיה פטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל, וכעת הוא פותח בקמפיין הפחדה בדבר "מהפכת תרבות שמאלנית החותרת לדחוק את המהפכה האמריקאית". בנאומו ב-4 ביולי הכריז: "בבתי הספר מלמדים את הילדים שלנו לשנוא את המדינה שלהם".

את הוועידה פתח בן קרסון, שר השיכון והפיתוח העירוני בממשל טראמפ, בהאשמת השמאל ומחלקות ההיסטוריה באוניברסיטאות בסילוף ההיסטוריה האמריקאית, תוך פילוג האומה והסתת ציבורים שונים נגד ארה"ב. התוצאה של ההסתה המיוחסת לאוניברסיטאות היא "אלימות כנופיות" – כפי שהסבירו קרסון, ואחריו יתר המשתתפים, את גל המחאות ששטף את ארצות הברית בעקבות רצח האזרח ג'ורג' פלויד בידי שוטר. ההאשמות בדבר עיוות ההיסטוריה האמריקאית באוניברסיטאות היו שזורות כחוט השני בדברי המשתתפים. מנחה הדיון, לארי ארן, האשים את המערכת הריכוזית, לטענתו, בה האוניברסיטאות ובתי הספר להוראה משפיעים על מחברי תוכניות הלימוד ברמה הפדרלית וברמת המדינות.

חלק ניכר מהביקורת בוועידה הופנתה לעבר הווארד זין המנוח, שספרו "היסטוריה עממית של ארה"ב" מוסיף להיות פופולארי בקרב מורים ותלמידים אמריקאיים. מרי גרייבר, מחברת הספר "להפריך את הווארד זין", טענה בכנס כי דבריו של זין על גזענות ממסדית בארה"ב הן "קריאה להפיכה, שאת תוצאותיה ניתן לראות ברחבי ארה"ב". באותו קו המשיך טראמפ, שהציג את המחאות בעקבות רצח ג'ורג' פלויד כתוצאה של אינדוקטרינציה בבתי הספר: "ילדינו מודרכים מכלי תעמולה כמו אלו של הווארד זין שמנסים לגרום לתלמידים להתבייש בהיסטוריה שלהם". טראמפ ודוברים אחרים בכנס האשימו את זין בהצגת היסטוריה אשר אינה מכבדת את ארצות הברית ואת התלמידים האמריקאים כבעלי מחשבה עצמאית. אך טראמפ ועמיתיו מהימין הקיצוני לוחמים בראיית העולם הביקורתית דווקא משום שזו מכבדת יותר את התלמידים, ומשוכנעת שהם מסוגלים להכיל ולהבין תמונת עולם מורכבת.

תוכניותיו של הממשל

במהלך הוועידה ציין טראמפ, כי הקרן הלאומית למדעי הרוח העניקה לאחרונה מענקים לפיתוח תוכנית לימודים "פרו-אמריקאית שחוגגת את האמיתות על ההיסטוריה המפוארת של ארצנו". מנכ"ל החברה שזכתה במענק, טד רברבר, ביקר בכנס את תוכנית הלימוד בקורס ההשמה המתקדמת בהיסטוריה אמריקאית, הנחשבת תו התקן של לימודי ההיסטוריה בתיכונים בארה"ב. כדוגמה בחר רברבר בערך "רכוש", אשר מוזכר בתוכנית זו חמש פעמים בלבד, מתוכן ארבע פעמים בהקשר שלילי. "אם רכוש מוצג כשלילי, מה זה מלמד על הצורך בשמירה על רכושו של הזולת?" – שאל. הוועידה קראה ללחץ על בתי הספר והמורים המשתמשים בחומרי לימוד ביקורתיים. טראמפ, מצדו, איים בגלוי כי "אימהות ואבות פטריוטיים עומדים לדרוש שילדיהם לא יוזנו עוד בשקרים שטופי שנאה על ארצם. ההורים האמריקאים לא יסכימו לאינדוקטרינציה בבתי הספר שלנו".

האמירות הריקות לאורך הוועידה בדבר אחדות לאומית פינו את דרכן בהמשך לקמפיין בחירות מפורש. נאומו של טראמפ היה מתקפה ישירה על השמאל האמריקאי ועל "תרבות היחס המבטל" כלפי ההיסטוריה והגיבורים האמריקאיים. לטענתו, אלה הובילו לכך ש"כנופיות שמאל עוקרות את פסלי מייסדינו, מחללות את אתרי ההנצחה שלנו ומנהלות קמפיין של אלימות ואנרכיה". טראמפ הודיע עוד כי יחתום על צו נשיאותי "לקידום חינוך פטריוטי".

אלקין ו'אם תרצו' מחכים לתורם

בעוד שבישראל לא זכתה הוועידה בהד תקשורתי, למגמות שהוצגו בה עלולים להיות גלי הדף שישפיעו גם עלינו. התקפות על האקדמיה מצד אנשי ימין אינן נדירות במציאות הישראלית. המייצגת הבולטת של תופעה זו היא התנועה "אם תרצו", אשר זכתה מראשית דרכה בתמיכת זאב אלקין, ח"כ דאז והשר להשכלה גבוהה דהיום. אלקין עודד את ציד המכשפות של "אם תרצו" נגד "עייפות הפוסט-ציונות שהפכה לזרם המרכזי בעולם האקדמי בישראל", כפי שאמר בוועידת התנועה ב-2014. על השימוש בטרמינולוגיה שמטרתה למסגר מחאות כ"אנרכיסטיות" ו"אלימות" אין צורך להרחיב. מעניינת דווקא השפעת ההתקפה על הוראת ההיסטוריה, שכן מערכת החינוך הישראלית שואבת השראה רבה מארה"ב ומארצות המערב הניאו-ליברליות, ונוטה לאמץ משם מגמות הרסניות. כך למשל הסטנדרטיזציה בבתי הספר הישראליים, שיושמה בהשראת התוכנית NCLB של ממשל בוש הבן, צמחה לממדים מפלצתיים בתקופתם של שרי החינוך לימור לבנת וגדעון סער. גם אובססיית המתמטיקה של נפתלי בנט משקפת הלכי רוח דומים במערב.

יש יסוד לחשש שהרוח הנושבת מוושינגטון תגיע כהוריקן מקארתיסטי לישראל, בה קיימים כמובן תקדימים לרדיפה פוליטית של אנשי חינוך. ההתקפה על ספרי הלימוד של דני יעקבי ושל אייל נווה בראשית שנות האלפיים, סערת הנכבה ופרשת פיטורי מפמ"ר האזרחות בתקופת סער המחישו את נכונותם של פוליטיקאים מהימין להסית ולקושש תמיכה באמצעות מצגי-שווא פטריוטיים. רק בשנה שעברה פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה של בן דרור ימיני שהציגה טענות בדבר תוכנית לימודים סלקטיבית ומגמתית בהיסטוריה. מחלקן נאלץ ימיני להתנער לאחר שהוכחו כלא מבוססות.

ההסתה נגד השמאל הישראלי והדה-לגיטימציה שלו הפכו בשנים האחרונות את כל מי שמביע עמדות ביקורתיות למוקצה. עובדי הוראה ואנשי חינוך אינם שונים מבחינה זו, כפי שיוכלו להעיד בין היתר המורים אדם ורטה, הרצל שוברט, טלי מזרחי, שרה אברהמי סולומון ומאיר ברוכין. כולם היו בשנים האחרונות קורבנות של הכפשות, נזיפות, סערות תקשורתיות ואף פיטורים בשל הבעת עמדות שמאליות או ביקורתיות. רוח גבית לרדיפה מסוג זה, כפי שמספק עכשיו הממשל האמריקאי, דוחפת להקצנה העלולה להמשך גם לאחר שטראמפ יעזוב, במהרה בימינו, את הבית הלבן.