מחקר חדש שפרסם מרכז אדוה: כך ניתן לחזק את ארגוני העובדים

במשך שנים, נהנים מכוני מחקר אנטי-הומניסטים, ניאו-ליברליים ואוונגליסטיים הפועלים בישראל ממימון אילי הון אמריקאיים ימניים. את הגל הליברטריאני-דתי בישראל מוביל משה קופל, פרופסור אמריקאי לפיסיקה העומד בראש פורום קהלת. ארגון זה עלה לאחרונה לכותרות כמי שגיבש והניח את המצע הרעיוני להפיכה המשטרית שמובילים הממשלה ושליחיה – השר יריב לוין וח"כ שמחה רוטמן.

הקנאים הדתיים הפעילים בפורום קהלת חותרים לבצע הפיכה משטרית ולכונן דיקטטורה. נוסף לכך, הם מקדמים חקיקה שתפגע ביכולת ההתארגנות של העובדים בישראל ותקבע את חוסר השוויון ואת הפערים החברתיים בישראל. מול הימין הליברטריאני הדתי, פועל קומץ מכוני מחקר שמאליים. לאלה תקציבים מזעריים לעומת הכספים שמזרים ההון האמריקאי לרשות הימין.

אחד המוסדות השמאליים הוא מרכז אדוה, המקדם סדר יום וחשיבה סוציאל-דמוקרטיים. המרכז חוקר את האתגרים הניצבים בפני התארגנויות עובדים בישראל, בדגש בהתחרות שמנהלים ארגוני העובדים על ייצוג העובדים. מחקר חדש שפרסם מרכז אדוה טוען כי תחרות זו פוגעת במאמצי ההתארגנות ומחלישה את העובדים ונציגיהם. לדברי עורכי המחקר, הם חיברו אותו למען "פיתוח וקידום אסטרטגיה להמשך תנופת ההתאגדות, שיפור היציגות של העובדים והכללת העובדים בכוח העבודה. לדוגמא – עובדי קבלן ועובדי הייטק, המנועים לפי שעה מהצטרפות לארגוני עובדים".

שלוש הצעות לחיזוק העבודה המאורגנת בישראל

החוקרים מציגים את הצעות החוק הרבות שהונחו על שולחן הכנסת ואשר פוגעות בעובדים בישראל. הצעות אלה זכו בתמיכה  ממפלגות הימין על גווניהן השונים, לרבות יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. ההצעות מגובשות בדרך כלל בתגובה לגלי התאגדויות. כך קרה ב-2007 עם הקמת הארגון כוח לעובדים, שהציע אלטרנטיבה שמאלית להסתדרות הכללית ולהסתדרות הלאומית.

בעשורים האחרונים נשחק מעמדה של ההסתדרות הכללית כארגון העובדים הגדול והמוביל בישראל. לראשונה אי פעם, קיימת היתכנות לחתימת הסכם קיבוצי ענפי שלא במסגרת ההסתדרות הכללית. הסכם כזה עלול לפגוע אנושות בכוחה של ההסתדרות. אך לפי שעה השלכותיו של המהלך, אם יקרה, לא ברורות.

כותבי המחקר הם ד"ר שני בר-און ממן וד"ר יובל לבנת (ראש מרכז אדוה). המחקר מנתח בין השאר את המדיניות בה נוקטת ההסתדרות בראשות ארנון בר דוד. הוא מתיימר לכאורה להגן על ועדי העובדים המאורגנים בהסתדרות הכללית, אך בפועל נוקט צעדים להחלישם. אם ישכילו אנשי הנהגת ההסתדרות המקורבים לבר דוד לקרוא את מחקרם של בר-און ולבנת, ייתכן ויבינו שעליו לחדול מפעולותיו נגד ציבור העובדים.

בהקשר של המחקר חשוב להזכיר, כי בשנות השבעים עמדה מדינת ישראל בראש טבלת המדינות השוויוניות. כיום, היא עומדת בראש טבלת המדינות הבלתי-שוויוניות. במשך חמישים שנה, העמיקו בה פערי השכר בין המנהלים הבכירים לעובדים הזוטרים פי 200.

בר-און ולבנת מגישים שלוש הצעות אופרטיביות לחיזוק ארגוני העובדים: "(א) קידום מהלכי חקיקה שיטיבו עם העבודה המאורגנת, כמו הרחבת ההגנה על התארגנות ראשונית עד לחתימה על הסכם קיבוצי. (ב) הקמת גוף מתאם בין-איגודי שתפקידו לפתור סכסוכים פנימיים. זאת כדי ליצור חזית אחידה מול המעסיקים. (ג) נוכח ריבוי המקרים בהם יותר מארגון אחד מתחרה על ליבם של עובדים 'בהתארגנות ראשונית', מומלץ לקבוע כללים ברורים לאופן עריכת בחירות במקרים אלה".

הבשורה לעובדים לא תגיע מן הכנסת

תמיכת הכנסת באיגודי העובדים הידרדרה לשפל של כל הזמנים. היחידים התומכת באופן מלא בעבודה המאורגנת היא ארבעת הח"כים מטעם חד"ש בסיעת חד"ש-תע"ל. מבין חברי הסיעות אחרות ניתן להצביע על ח"כ נעמה לזימי (העבודה).

לכן, להצעות שהעלו בר-און ולבנת חיוני להוסיף את ההצעות הבאות: גידול הסיעות הפרלמנטריות התומכות בעבודה המאורגנת; חיזוק כלי התקשורת השמאליים המייצגים את האינטרס של ציבור העובדים; והרחבת פעילותם של מכוני מחקר שמאליים דוגמת מרכז אדוה.

במשבר הפוליטי והחברתי הנוכחי, מהדהדים חוסר המנהיגות והיעדר החזון של מרבית מרכיבי האופוזיציה בכנסת. לכן ייתכן שהגיעה שעתם של ארגוני העובדים לעשות שימוש בכלים העומדים לרשותם ולהיאבק לחיזוק מעמדם ולקידום מעמד העבודה המאורגנת בכנסת, בזירה הפוליטית ובשיח הציבורי.

לעיון במחקר המלא:

https://adva.org/wp-content/uploads/2023/02/laborunions-israel.pdf