האסלאם הוא הפתרון? בעקבות ספרו של  השייח' עבדאללה נימר דרויש

 תרגומו לעברית של הספר "האסלאם הוא הפתרון" (הוצאת רסלינג, 2021)  מאת שייח' עבדאללה נימר דרויש הוא בשורה של ממש. זאת, לא רק בשל תוכנו, אלא בעיקר בשל התזמון בו ראה אור אשתקד. הספר, המאגד כמה מדרשותיו החשובות של מייסד התנועה האסלאמית בישראל, מומלץ לא רק למתעניינים בעולמם של הפלסטינים אזרחי ישראל, אלא גם לאלה המבקשים להתחקות אחר קורות התנועה נוכח מדיניותה של מפלגת רע"מ בבחירות האחרונות ובעקבותיהן. מצד אחד, שם התנועה מרתיע ומפחיד יהודים הקושרים בו מושגים כמו טרור וג'יהאד. מצד שני, מדובר בתנועה שאפשרה הלכה למעשה הקמת ממשלה שהרחיבה את ההתנחלויות והעמיקה את הכיבוש בשטחים. נציגיה הפוליטיים של רע"מ ישבו בקואליציה בין הגנרל גנץ לבין הגזענית איילת שקד, ואף לא פסלו את האפשרות לחבור לממשלה בראשות בנימין נתניהו. מורכבות זו, כך מראה הספר, באה לביטוי ביסודותיה הרעיוניים של התנועה, ומלווה אותה מאז הקמתה.

מסירות דתית בצד מתינות וקבלת שלטון החוק

הספר פותח למעשה צוהר ראשון בשפה העברית להבנת השיח המוסלמי-דתי בישראל, ובכך חשיבותו העיקרית. הוא מנמק את טענותיו לא בקולם האוריינטליסטי של הפרשנים באולפני הטלוויזיה וגם לא בזה של החוקרים במגדל השן, אלא בקולו של פלסטיני בעצמו. הספר מבהיר את עומק האידיאולוגיה של האסלאם הפוליטי, כמו גם את פניו המרובים. ואכן, לאחר קריאת הדרשות, שהיסוד העקשן והתובעני בהן שלוב במתינות ובקבלת שלטון החוק, ניתן להבין מדוע התפצלה תנועתו של דרויש בשנת 1996 לשתיים: הפלג האיסלאמי הצפוני בראשות ראאד סלאח, המחרים את הבחירות לכנסת; והפלג הדרומי המתון, בו תמך דרויש עד מותו ב-2017, אותו מייצגת בכנסת מפלגת רע"ם.

התנועה האסלאמית בישראל החלה כסניף מקומי, אחד מני רבים, של תנועת האחים המוסלמים. בדומה לתנועה המקורית המצרית, גם זו של דרויש העמידה במרכזה את ה"דעוה": מושג רב-פנים שפירושו לא רק חשיבות התנועה הפוליטית, אלא גם דרישה לשינוי פנימי ומהותי בחיי המוסלמים – "חזרה בתשובה" אישית בצד פעילות בארגון ובמוסדות. במסגרת הדיון ב"דעוה", מותח דרויש ביקורת חריפה לא רק על המערב, הרודף את המוסלמים, אלא גם על הקומוניסטים הפלסטיניים בערים ובכפרים. עם זאת, דרויש לא מעוניין להיבדל מכוחות אלה, כי אם לשכנעם ולגייסם לשורותיו: לרתום את הצעירים החילוניים לדת, ובמקביל לאמץ את הקדמה והפיתוח האירופיים.

הספר הקצר נפתח במבוא מאיר עיניים מאת פרופ' יצחק ויסמן, בו הוא מגולל את רקעו הביוגרפי של דרויש. השייח' נולד ב-1948 וגדל בכפר קאסם, שם חזה בטבח הנוראי ב-1956 בו נרצח גם דודו. בקריאת קורות חייו של דרויש, יידהם הקורא לגלות כי בטרם התקרב לדת (לאחר מלחמת יוני 1967) היה פעיל במק"י. כמו רבים אחרים בסביבתו הוא חי בדלות, והעיסוק בעוני המיעוט הפלסטיני בישראל, שנזכר שוב ושוב בכתביו, מעלה לא פעם את התהייה – האם הייתה התנועה האסלאמית מתגבשת, או זוכה להצלחה בה זכתה, לו היה הציבור הערבי זוכה בשוויון במדינת ישראל, ולא נדחק לחיי אפליה ומצוקה? נדמה כי גינוי ה"מטריאליזם" (מושג המשמש את דרויש בהתייחסותו הן לקפיטליזם של ארצות-הברית ואירופה הן לקומוניזם של הגוש המזרחי ומק"י) הוא אמצעי להתמודדות עם מחסור וקושי, שלא לומר – אופיום להמונים.

משנה פוליטית סדורה ומושרשת היטב

את הדרשות המופיעות בספר נשא דרויש במהלך התמתנותו – בערוב ימיו אף תמך ביוזמת ז'נבה ושלל את תנועת חמאס. דרשותיו כורכות שוב ושוב בין אסלאם לבין דמוקרטיה, וקוראות לאמץ את המודל הפוליטי המסורתי של התנועות המוסלמיות הדמוקרטיות, בעיקר באלג'יריה. דיון זה חושף את הקורא העברי לנרטיבים אסלאמיים שאוזנו כלל לא מכירה – למשל, סיפור עקידת ישמאעל המחליף את עקידת יצחק.

הקריאה בספר מעשירה, אך לא משכנעת כהוא-זה בעמדותיו של דרויש, שהן עמדות דתיות וריאקציוניות. אף על פי כן, היא מבהירה את משקלה ואת עומקה של תנועתו. רע"ם אינה ומעולם לא הייתה מגמה חולפת. על כן, אין לראות בבגידתה ברשימה המשותפת ובחבירתה לממשלת הימין של בנט בבחירות האחרונות מעשה נוכלות או נוחות ותו לא. מדובר בתנועה הממלאת אחר משנה פוליטית סדורה שיסודותיה הרעיוניים בוקעים מכתביו של דרויש. לאחר קריאתם, ניתן להבין, למשל, מדוע יכולה רע"ם לבטא קיצונית דתית מחד גיסא, ולשתף פעולה עם הציונות בשלילת הזכויות הלאומיות הפלסטיניות מאידך גיסא, מבלי שאיש מתומכיה יראה סתירה בין הדברים. לטוב ולרע, מדובר בכוח עמוק ומבוסס, וראוי וכדאי להתעניין בו ולחקור את שורשיו.