נחשף בוועדה לקידום מעמד האישה: הסובלים מהפרעות אכילה עלולים לחכות שנה לטיפול

הסובלים מהפרעות אכילה עלולים לחכות שנה לטיפול. כך נחשף בוועדה לקידום מעמד האישה שקיימה השבוע (שלישי) דיון משותף יחד עם ועדת הבריאות בנושא מענים טיפוליים ודרכים להתמודדות עם תופעת הפרעות אכילה. יו"ר הוועדה, ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת), אמרה בפתח הדיון: "אנחנו מקיימות את הישבה המשותפת הזו כחלק מהיום המיוחד שהכנסת מקיימת בנושא הפרעות אכילה, שיזמה ח"כ לימור מגן-תלם".

מרב פלג-גבאי, הציגה את הנתונים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לפיהם שכיחות התופעה בגיל 15 – 24, על בסיס הערכת משרד הבריאות הוא 69 אלף עד 97 אלף נשים וגברים – לא כולם מאובחנים. יש 1,500 מאובחנים בשנה, ונכון להיום, בישראל יש כ-כ-23 אלף מאובחנים. 40% מהמאובחנים הם קטינים ו-70% נשים. בין 14% ל-63% מהמאובחנים מקבלים טיפול. ישנם 32 מרפאות ברחבי הארץ –שמונה קופות במרכז וארבעה בתל אביב, העיקר הוא במרכז והמרפאה הכי דרומית היא בבאר שבע. ישנם 17 מרכזים לטיפול יום ובפועל יש 191 עמדות טיפול מהן 99 לבגירים ו-92 לקטינים, במחוז צפון אין עמדות למבוגרים. באשפוז מלא יש 9 מחלקות עם 135 מיטות בפועל על חשבון מיטות פסיכיאטריות. ישנם ארבעה בתים שיקומיים ובהם 56 מקומות".

עוד אמרה: "ב-2020 הייתה נשירה של 2/3 מהמשתקמות ו-80% מהמשתתפות החלימו באופן מלא או כמעט מלא. מאז הקורונה ישנה החמרה בעומס הפניות ובמצב החולים. לפי מחקר של מכבי, ישנו גידול ב-56% בקרב בני הנוער. בכל בתי החולים המחלקות מלאות, חלקן גם מעבר ל-100% וזמן ההמתנה הוא בן 3 חודשים ליותר משנה". יו"ר הוועדה הגיבה לנתונים שהוצגו: "שמישהו יסביר לי איך נערה עם הפרעות אכילה במצב המסוכן ביותר שמחייב אשפוז תחכה שנה? זה אמור להיות טיפול מציל חיים. זו הפקרות".

מנהל מחלקת הפרעות אכילה בתל השומר, ד"ר איתן גור, הציע להקים מועצה לאומית. לדבריו "המספרים הם הרבה יותר גדולים, להערכתי, פי 5 ממה שהוצג. הדבר הראשון שצריך לעשות זה מחקר אפידמיולוגי ישראלי, כי אנחנו משווים את עצמנו לאמריקה, אנחנו לא אמריקה, המחקר צריך להגיד לנו מה היקף התופעה, אחרי שהיא תהיה ידועה אפשר יהיה להתחיל ולחשוב לטווח ארוך, צריך לתת שירות לאזרחים". "אחרי שנה של המתנה, הסיכוי שהחולה תחלים הולך ופוחת", הדגיש. עו"ד דניאל רז, הממונה הארצי על אשפוז כפוי, הוסיף: "צריך להסדיר חקיקה. יש שלושה חוקים שמתמודדים עם זה ובתי המשפט מבולבלים. פעם מאשפזים אישה לפי חוק הטיפול ובפעם אחרת הולכים לפי חוק הכשרות".

נציגת ההורים, ויקי רכטר-ישראלי, סיפרה: "בתי, בת 17 וחצי, סובלת ארבע וחצי שנים מהפרעת אכילה, והיום היא באשפוז הרביעי. הבעיה שלה, והיא רק דוגמא להרבה מקרים, זה מחסור החמור בטיפול בקהילה. אני בטוחה שאם היה את זה האשפוז הראשון היה נחסך. היא חלתה הרבה לפני הקורונה, לא היה שוני בין אז לבין היום. המחסור הזה יוצר קריסה כלכלית של המשפחות כי ההורים מפסיקים לעבוד או שמשלמים לטיפולים באופן פרטי. עוד חצי שנה הבת שלי אמורה להשתחרר כבגירה ואין לה לאן ללכת, יש רק 3 בתים שיקומיים בארץ. אחד מהם מצהיר בצורה ברורה שאין קבלה עם מחשבות אובדניות. אין נערים ששונאים את עצמם בצורה כל כך גדולה ויגידו ‘וואלה, בא לי לחיות’. אני הפסקתי לעבוד והבת שלי הלכה ודעכה מולי. אין מאמרים זמינים לצורך קבלת מידע ודרכי התמודדות, אנחנו מתרגמים בעצמנו מאמרים מאנגלית כי מה שקיים באינטרנט הוא משנות ה-80".

ח"כ תומא-סלימאן סיכמה את הדיון: "הישיבה התקיימה לאחר שנתיים שלא הייתה בקרה. אני יוצאת מכאן מודאגת מהמחסור האדיר בנתונים ובמידע. אנחנו, שתי היו”ריות של שתי הוועדות, נעבוד ביחד כדי להביא חקיקה טובה בנושא. נשמח לשמוע מה התכנית שנבנתה בדבר הענקת 30 מיליון שקל לטיפול בתופעה, אמנם זה כסף קואליציוני, אבל זה כספי ציבור וחובה לדווח לציבור איך ינוצלו".