נשק ההכתמה באנטישמיות: התגובה הפבלובית של הממסד הישראלי למחאה נגד הכיבוש
מבחינת הימין, אין פשוט מהאשמה באנטישמיות; הגדרה זו פוגעת בזכרם של קורבנות האנטישמיות לאורך ההיסטוריה
השבוע ציינו חמישים וארבע שנות כיבוש; גזל אדמות, הקמת התנחלויות על אדמות פלסטיניות, דיכוי, שיסוי וניסיונות מתמשכים להרס המרקם החברתי הפלסטיני. כל אלה הולידו באופן טבעי תנועת התנגדות עממית פלסטינית וביקורת בכל רחבי העולם. התגובה לסבבי המלחמות ולמערכות הדיכוי המנוהלים נגד הגדה ורצועת עזה היא הפגנות וחרם על מוצרים שמקורם בהתנחלויות בשטחים הכבושים. הטלת הסגר והמצור על אוכלוסייה בת שני מיליון תושבים ברצועת עזה והשלילה השרירותית והאכזרית של זכויות דיג של עזתים רבים שזו פרנסתם היחידה, עוררו מחאה באירופה ובארצות הברית, וגלי גינוי מוצדקים בעולם כולו.
ההפצצות הנוראות במרחבי אוכלוסייה אזרחית בסבב המלחמה האחרון, תוך הרג חפים מפשע ופגיעה בתשתיות רפואיות ואחרות, הולידו בשבועות האחרונים זעם רב ברחבי העולם. יום אינו עובר מבלי שנראה ונשמע בכלי התקשורת מסע הגינוי המאחד ברלינאים, ניו-יורקרים, תושבים במדריד וגם בתל-אביב. אין ספק שגל המחאה נגד הרג 69 ילדים בעזה, נגד ההפצצות המסיביות של מגדלי מגורים, נגד הסירוב המוחלט לנסות ולהגיע לפתרון הומני של הסכסוך – מטריד מאוד את הממשלה הישראלית.
יתכן שאם גל המחאה העולמי היה נותר ברמתו העממית הבלתי-ממוסדת, היה עולה בידי הממסד הישראלי להתעלם ממנו. אולם לאחרונה אנו עדים לגינויים רשמיים מצד ממשלות שונות, ואף לצעדי חקירה שמקדם האו"ם כדי לבחון את מדיניותה הכוללת של ממשלת ישראל כלפי רצועת עזה ובשטחי הגדה המערבית הכבושה. גם מכיוון בית הדין הבינלאומי בהאג נשמעים לאחרונה קולות המבקשים להעמיד לדין אחראים לפשעי מלחמה. אך במקום להתמודד עם השאלות המשפטיות והמוסריות העומדות בבסיס הכיבוש של הגדה המערבית והמצור על עזה, בחרו נציגים בממשלת ישראל ובשירות הדיפלומטי שלה לפתוח שוב בזעקות הקוזק הנגזל. האסטרטגיה המועדפת עליהם היא – הכתמת כל מי שמעז להוציא מפיו מילת ביקורת נגד מדיניות ממשלת הימין בהגדרה הנוחה והפשטנית: אנטישמי.
מבחינת הימין, אין פשוט ונוח מהאשמה באנטישמיות, תופעה אותה שולל כל אדם מוסרי. אך כאשר מגדירים כל ביקורת נגד הכיבוש והגזל כאנטישמיות, מבזים בעצם את המושג עצמו ופוגעים בזכרם של כל אלה שקיפחו את חייהם לאורך ההיסטוריה כתוצאה מרדיפות אנטישמיות.
בה בעת, אל לנו להתכחש לעובדה כי באחרונה אכן ישנה התעוררות מסוכנת של קבוצות אנטישמיות, הן באירופה והן בארצות-הברית. קבוצות אלה מאוחדות בשנאת יהודים שחורים ומהגרים ובתיעוב אנשי שמאל, וחלקן אף מתקשטות בסמלים נאציים. חשוב מאוד להדגיש: אין שום קשר בין פעילותן הבזויה של אותן קבוצות מיעוט פשיסטיות וניאו-נאציות לבין גלי המחאה האזרחיים הגדולים שתביעתם היא תביעה מוסרית טהורה: הפסקת הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל, תוך חתירה לפתרון של שלום צודק בין שני העמים. למחאה זו שותפים השמאל וכוחות פרוגרסיביים, בעוד שהאנטישמיות מקורה בימין הגזעני והלאומני שהוא בסיס התמיכה של הפוליטיקאים המקיימים קשרים קרובים עם ממשלת הימין בישראל, כמו דונלד טראמפ בארה"ב או ויקטור אורבן בהונגריה.
מי שתומך בתפיסות עולם הומניסטיות; מי שנאבקת נגד דיכוי עמים ומיעוטים; מי שנלחם נגד גזל בתים ואדמות; מי שמפגינה נגד עוולות אלה – ודאי שאינם אנטישמים. הם פועלים מתוך אהבת אדם, מתוך רצון לקיים עולם של צדק וחיים משותפים. כך אמר מפגין באחת ההפגנות האחרונות שנערכו בארצות-הברית נגד המתקפה על רצועת עזה: "אני לא נאבק נגד ישראל. אני לא שונא יהודים ואני לא אנטישמי. אני נאבק למען מימוש זכויות הפלסטינים לחיים עצמאיים. אני רק רוצה שישראלים ופלסטינאים יחיו בשלום". אבל מה פשוט יותר מלהכתים אותו כ"אנטישמי"?
עוד על האירועים בישראל לציון 54 שנות כיבוש השטחים הפלסטינים:
אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il
