ריאיון עם יו"ר סיעת חד"ש בהסתדרות דח'יל חאמד: "העיקר – חיזוק העבודה המאורגנת"

דח'יל חאמד אבו זייד, יו"ר האגף לקידום שוויון ויו"ר סיעת חד"ש בהסתדרות, התראיין השבוע ל"זו הדרך" לרגל ה-1 במאי. חאמד הוא חבר לשכת חד"ש וכיהן בעבר כיו"ר ועד עובדי עיריית נצרת.

חלפה שנה מאז פרוץ מגפת הקורונה וקולה של ההסתדרות לא נשמע. ליתר דיוק, ההסתדרות נתנה יד לפגיעה בעובדים – כולל בחבריה. ההוצאה לחל"ת של מאות אלפים, כולל במגזר הציבורי, גרמה לפגיעה בשכר. בכמה סכסוכי עבודה התייצבה ההסתדרות בצד המעסיקים במקום בצד העובדים. היא אף לא הצליחה להציב תוכנית כלכלית וחברתית אלטרנטיבית שתאתגר את ממשלת הימין. מה קרה?

הקורונה נפלה על כולנו כרעם ביום בהיר. המגפה שינתה דברים רבים בארץ ובעולם, ובין השאר העמיקה את העוני והרחיבה את האבטלה. מאבקי העובדים והעובדות בשנה האחרונה היו רבים מאוד, וחשפו את העובדה שהמשק הישראלי לא היה מוכן למשבר מבחינה כלכלית וחברתית. המסרים של ה-1 במאי רלוונטיים היום יותר מתמיד, וכך יהיה כל עוד יש ניצול, אפליה ואי-שיווין.

עם פרוץ המשבר בחרה הממשלה המושחתת והאטומה במודל החל"ת שדרדר אותנו למצב קטסטרופלי. החלטה זו גרמה לסגירתם של יותר מ-8,000 עסקים קטנים ופגעה פגיעה קשה במובטלים. זו לא הייתה טעות, אלא מדיניות הנובעת מתפיסת עולמו של ראש הממשלה – קפיטליזם ניאו-ליברלי.

מאז פרוץ המשבר נאבקנו למען העבודה המאורגנת, נגד העסקה קבלנית ולמען צדק חברתי. אנחנו נאבקים למען העובדים, המובטלים והמוחלשים באשר הם: השכבות העממיות בפריפריה, הציבור הערבי, נשים, גמלאים ואנשים עם מוגבלויות. האדם העובד נמצא במרכז פעילותנו.

עוד בראשית משבר הקורונה הציעה סיעת חד"ש בהסתדרות תוכנית חברתית-כלכלית להתמודדות עם המשבר. ההסתדרות הכילה חלק מההצעות שלנו. הדגשנו כי משבר הקורונה פגע אנושות בעובדים, וכי יש צורך בהול בשינוי רדיקלי של השיטה. אין מנוס ממדיניות המבוססת על סולידריות ושוויון. ההסתדרות בכלל, וסיעת חד"ש בהסתדרות בפרט, התנגדנו למנגנון החל"ת מראשיתו. במקומו הצענו לאמץ את המודל הגרמני. כלומר, במקום "לזרוק" מאות אלפי פועלים לחל"ת ואבטלה – לשלם להם פיצוי בגובה 100% משכרם, ולא כפי שנהוג במודל תשלום דמי אבטלה (חל"ת גמיש).

ההסתדרות, כך נראה,  מתנהלת אך ורק מלשכת היו"ר, ללא אופוזיציה, ללא דיונים ותוך נקיטת צעדים תמוהים כגון הוצאת ארגון העיתונאים הלוחמני משורותיה. אתה שותף לדאגה זו?

כמו בכל ארגון, גם בהסתדרות יש היררכיה. בראש הארגון עומד יו"ר ההסתדרות, אך ישנם גם מוסדות כגון בינ"ה (בית נבחרי ההסתדרות), הנהגת ההסתדרות, ראשי הסיעות, ועדת התיאום והביצוע ועוד. הנושאים החשובים מובאים למוסדות ונערכים בהם דיונים והצבעות. ההחלטות מתקבלות בקולות הרוב, ולפעמים מתקבלות החלטות שאנחנו מסתייגים מהן.

מדוע תומכת חד"ש ב"ממשלת אחדות" בהנהגת ההסתדרות, בה יושבים גם נציגים של מפלגות הימין?

ההחלטה על הצטרפות חד"ש לקואליציה בהסתדרות נתקבלה ב-1994 במוסדות המוסמכים במפלגה ובחזית. הצטרפנו לראשונה לקואליציה בהסתדרות אחרי המהפך שהתרחש בתקופת כהונתם של חיים רמון ועמיר פרץ כיו"רי ההסתדרות. חברנו היקר בנימין גונן מילא תפקידים חשובים בארגון בזכות חברותנו בקואליציה, וכך גם חבר ההנהגה דאז אפרים דוידי.

במהלך כהונתו של עופר עיני פרשנו מהקואליציה, וחזרנו אליה שוב בשנת 2015 כאשר אבי ניסנקורן היה יו"ר ההסתדרות. בזכות הלחץ שהפעלנו על רקע ריבוי תאונות העבודה בענף הבנייה, השתכנע ניסנקורן להכריז על סכסוך עבודה בנושא. בסוף שנת 2018 נחתם הסכם בטיחות שכלל 16 סעיפים. ההסכם נחתם בין ההסתדרות, התאחדות הקבלנים ומשרדי האוצר, השיכון, העבודה והרווחה. סיעת חד"ש בהסתדרות תורמת תרומה חשובה מאוד במאבק נגד תאונות העבודה.

עם זאת, ההסתדרות נחלה כישלון חריף במערכה לצמצום מספר הנפגעים בתאונות עבודה בכלל, ובתאונות בענף הבנייה בפרט. מדוע? הייתכן שהסיבה נעוצה בכך שרוב ההרוגים הם פלסטינים או מהגרי עבודה שאינם חברים בה?

לתאונות העבודה סיבות פוליטיות, מעמדיות ולאומיות. הממשלה מגלה אדישות גם משום שההרוגים ברובם הם עובדים פלסטינים – משני צדי הקו הירוק. האקטיב הארצי של מק"י וחד"ש למאבק בתאונות העבודה עושה עבודה חשובה מאד בהקשר זה.

ההסכם שנחתם כאמור בשנת 2018 כולל את הסעיפים הבאים: העסקת מנופאים בידי חברות ייעודיות; חובת מינוי אחראי בטיחות באתר בנייה; הגברת הפיקוח על האתרים; שלילת רישיונות של קבלנים מפרי חוק; הפעלת קו חם לדיווח על ליקויי בטיחות; ואיוש 60 תקנים של מנהלי בטיחות.

יו"ר ההסתדרות ביטל את חברותו במפלגת העבודה, והוא היו"ר הראשון מאז הקמת ארגון העובדים שאין לו שייכות מפלגתית…

ארנון בר דויד מתגאה בכך שיש לו קואליציה רחבה, והוא קורא לממשלה ללמוד מההסתדרות ולתת לכולם מקום בהנהגה. אני יכול לענות בשם הגוף שאני מייצג – חד"ש. חרתנו על דגלנו את הקריאה: "פועלי כל הארצות, התאחדו!", והאינטרסים של העובדים עומדים בראש מעיינינו.

עובדה חשובה שיש לשים לב אליה היא השיעור הנמוך של הנשים הערביות העובדות. שיעורן הוא 40% בלבד מכלל הנשים הערביות בגיל העבודה, לעומת 85% בקרב הנשים היהודיות. נושא זה חשוב מאוד, ואשמח שנדון בו בראיון נפרד.