לאחר שהתנגד למדיניותו של סטאלין, המהפכן ניקולאי בוכרין הוצא להורג ב-15 במרץ 1938

ב-15 במארס 1938 הוצא להורג בברית המועצות המהפכן הבולשביקי ניקולאי בוכארין. בפברואר 1937 סולק בוכארין מהמפלגה הקומוניסטית בהוראת יוסיף סטלין, נאסר ונשפט במשפט הראווה רק כעבור חמישים שנה, ב-1988 בוטל גזר הדין, ובוכארין צורף בחזרה לאחר מותו לשורות המפלגה.

בוכארין היה הבן השני במשפחה בה שני ההורים היו מורים. בגיל 18, במהלך 1906 הצטרף לבולשביקים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פועלי רוסיה (לימים המפלגה הקומוניסטית) וכעבור שנה ארגן את ועידת הנוער המוסקבאית, אשר נחשבה לימים למבשרת תנועת הנוער הקומוניסטית, בקומסומול. כעבור שנה נוספת היה לחבר בוועד המוסקבאי של המפלגה. בשנים 1907–1910 הוא למד באוניברסיטת מוסקבה. ב-1911 נאסר ונשלח לגלות לסיביר, ונמלט לגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש לשווייץ, משם עקר ללונדון, סטוקהולם ואוסלו. באוקטובר 1916 הגיע לניו יורק בה פעל יחד עם אלכסנדרה קולונטאי ופעילים בולשביקים אחרים להוצאת כתבי עת וספרות מרקסיסטית.

ערב מהפכת אוקטובר, במאי 1917 חזר לרוסיה ונבחר לוועד המרכזי של המפלגה וערך את העיתון "פראבדה". בשנת 1924 נבחר בוכארין ללשכה הפוליטית (פוליטבורו) של המפלגה כעבור שנתיים ליו"ר האינטרנציונל השלישי (קומוניטרן). בשנת 1928 החלו להתגלע חילוקי דעות בין סטלין לבין בוכארין על רקע רצונו של סטלין להפסיק את ביצוע הנא"פ (המדיניות הכלכלית החדשה שהנהיג ו.י. לנין לאחר המהפכה) ולהאיץ את תהליכי המעבר למבנה סוציאליסטי של המשק הסובייטי. סטלין גרס כי יש להאיץ את תהליכי התיעוש ולבצע קולקטיביזציה בכפייה באזורי הספר. בוכארין חשש שהדבר יגרום אי-נחת לאיכרים ויגרום לירידה בתפוקה החקלאית והאמין שיש למגר את המשק הפרטי באמצעים כלכליים ומתמשכים ולא כוחניים. בוכארין תמך בהמשך הנא"פ וכינה, במאמרו "הערות הכלכלן" את תוכניות התיעוש והקולקטיביזציה של סטלין (אשר נלקחו ממשנתו של טרוצקי) "הרפתקניות".

באותה שנה דחה הפוליטביורו את דעותיו של בוכארין, וכינה את מחשבתו "סטייה ימנית" חודש לאחר מכן אישר הוועד המרכזי של המפלגה קביעה זו וכינה את בוכארין "האופוזיציה מימין". כעבור חצי שנה נוספת, באפריל 1929 הוועד המרכזי הדיח את בוכארין מתפקידו בקומינטרן ומעריכת ה"פראבדה", ובנובמבר אותה שנה הוא הודח מהלשכה הפוליטית. תומכיו של בוכארין בקומינטרן גורשו ממנו והקימו את "האופוזיציה הקומוניסטית הבינלאומית".