היום לפני שנה נפטר חבר המפלגה מוסא נאסיף מחיפה

במאי 1948 גורש נאסיף יחד עם הפליטים הפלסטינים מהעיר חיפה ללבנון ובכפר הולדתו עין אבל גילה שהוא פליט ואיננו בן המקום יותר. נאסיף היה מהראשונים שהסתננו חזרה ממחנות הפליטים בלבנון לפלסטין – ישראל, הגיע תחילה לכפר מע’אר ומשם שב לחיפה.

כתב החבר עיסאם מחול: “במארס 2015, לקראת יום הולדתו ה-90, פרסם את ספרו עב הכרס “טורים של מהפכן ערבי אינטרנציונליסטי”, ובו הופיעה אסופת מאמרים שפרסם לאורך השנים בעיתון “אל-איתיחאד”. במאמריו פירש את עמדותיו ותפיסת העולם המעמדית האינטרנציונליסטית שבה דגל בכל רמ”ח איבריו: הוא כתב על נושאים מקומיים, אזוריים ובינלאומיים, וניהל ויכוחים בנושאים שהעסיקו את מעמד העובדים, את העמים המדוכאים ואת לוחמי החופש באזור ובעולם כולו.

הוא התפלמס עם מעצבי התודעה הציבורית המתעתעת לגבי תפקידם של מוסדות דתיים, עם המוסדות המייצרים תודעה כוזבת ומול אינטלקטואלים בשירות האידיאולוגיה השלטת ובשירות שלטון ההון…

בערב ההוקרה סיפר יו”ר המכון וכותב שורות אלה כך: “עוד בנעוריו, היה מוסא מעורה במתרחש. כשפנה הנער העובד יום אחד לדוכן העיתונים בעיר התחתית בחיפה כדי לקנות את העיתון ‘פלסטין’, תוך שהוא מהלל את היטלר ואת גרמניה הנאצית, קיבל סטירה עדינה מבעל הדוכן. הוא הסביר לנער המתלהב מדוע האימפריאליזם הגרמני הוא הסכנה הגדולה ביותר לעמים ולמעמד העובדים.

“לאחר שסטר לו ושוחח עמו, הושיט לו בעל דוכן העיתונים, הקומוניסט הוותיק בולוס פרח, גיליון חינם של העיתון ‘אל-אתיחאד’. מאז השתנו חייו, והשתנו המושגים והשפה של הנער ממפעל הטבק בחיפה. הנער הפך מקורא ‘אל-אתיחאד’ לחלק בלתי-נפרד מהתנועה הקומוניסטית בארץ עד יומו האחרון”.

נאסיף עבד בבניין ומאוחר יותר כנהג משאית. בחיפה היה פעיל בשורות המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י). הוא חי בקרבם של אנשים הפשוטים, וספג את המצוקות שלהם במקומות העבודה ובשכונות העיר. כקומוניסט הוא הבין כי שם נמצא החיבור הטבעי שלו.

בגיל 90 עוד אפשר היה לפגוש אותו בדרך להפגנה, לסימפוזיון או לעבודה. מדי לילה יצא לעבוד בשמירה באתר בנייה במפרץ חיפה. והרי, מי שנאמן באדיקות לעקרונות הקומוניזם ולערכי המפלגה – בהחלט מוכשר לשמירה על כל דבר אחר.”

עבור נאסיף ודור הקומוניסטים שהוא מייצג, לא הייתה אפשרות להפריד את התיאוריה המרקסיסטית מהמאבקים הרבים. תיאוריה המתקיימת באופן מנותק מהמאבק הפוליטי המהפכני לא תהא חיה, כפי שאין תוחלת במאבק פוליטי המנותק מהתיאוריה של השינוי המהפכני.

במובן זה, המרקסיזם-לניניזם אותו ספג נאסיף, יחד עם הניצול המעמדי המחפיר ממנו סבל עוד כנער – הם שחידדו את הכרתו המעמדית ופיתחו את חוש המאבק הפרולטרי אצלו. הם הפכו בשבילו כלי חשיבה ומאבק חשובים להבנת העולם סביבו ולמאבק למען השינוי המהפכני. מוסא נאסיף היה קומוניסט אמיתי”.

(עיסאם מח’ול מכון אמיל תומא. התפרסם במקור בעיתון אל איתיחאד ובעיתון זו הדרך).

הפוסט נכתב לזכרו של החבר המנוח מוסא נאסיף.