ראיון עם מתן קמינר: לעובדי החקלאות התאילנדים מגיע להתאושש מהטראומה

“המדינה העבירה בפועל את הטיפול בכל התאילנדים המפונים לחברות כוח האדם” כך ציין השבוע ד”ר מתן קמינר בשיחה עם ‘זו הדרך’. קמינר הוא ד”ר לאנתרופולוגיה במכון בובר באוניברסיטה העברית. נמנה עם המקימים בתחילת המלחמה של הארגון “סיוע לעובדי חקלאות”.

מה מצבם היום של עובדי החקלאות התאילנדים?

בין 5,000 ל-6,000 תאילנדים עבדו לפני המלחמה בחקלאות ביישובי העוטף שנפגעו מהקרבות. מתוכם – 21 נהרגו ועוד כמה עשרות נעדרים או חטופים. כאשר מדברים על נעדרים וחטופים חשוב לזכור, שהחמאס לא שחרר רשימה של שמות החטופים, לכן ההבחנה בין נעדר לחטוף היא עניין של הערכה. בימים הראשונים שאחרי מתקפת החמאס, כ- 2,000 תאילנדים פונו מהעוטף למתחמי אירוח שהוקמו ברחבי הארץ. הארגון שלנו קם בשלב הזה במטרה לסייע למפונים, לעזור למי שצריך למצוא לו מקום להתפנות אליו.

בפני התאילנדים היו שלוש אופציות: ללכת לעבוד במקום חלופי, לטוס לתאילנד בטיסות שארגנה השגרירות, או פשוט לנוח ולהתאושש מהטראומה במתחמים שהוקצו להם, כפי שהוצע לאזרחים ישראלים שנפגעו. המדינה הכירה עקרונית באפשרות השלישית, אבל בפועל העבירה את הטיפול בכל התאילנדים המפונים לחברות כוח האדם. אציין כי החברות הללו מגייסות את העובדים אך הן אינן המעסיק הישיר שלהם. הן מעין מתווך. חברות כוח האדם קשורות לחקלאים, שנקלעו למצוקה קשה של מחסור בעובדים גם עקב איסור כניסת פועלים פלסטינים מהגדה.

עם הזמן גילינו שמתחמי האירוח, בהם שוכנו התאילנדים הוקמו בידי החקלאים וחברות כוח האדם ולא בידי המדינה. במתחמים אלה איפשרו לעובדים לנוח ולהתאושש במשך כמה ימים בלבד במקרה הטוב. בסוף השבוע השני למלחמה, כל האתרים האלה פונו ומי שהיו בהם פוזרו. כ-8,000 פועלים חזרו לתאילנד, השאר הועברו להעסקה במשקים אחרים. כמה מאות מהם הוחזרו לעבודה בעוטף עזה. חשוב לציין שבמרבית המקרים לעובדים הללו אין גישה למרחבים מוגנים, גם לא באזור המגורים שלהם. אנחנו מקבלים פניות רבות לגבי עובדי חקלאות הנדרשים לעבוד בתנאים חשופים.

האם מימש השר גדעון סער את איומיו לגבי ביטול דמי פיטורים לעובדים שחזרו לתאילנד?

החלטה כזאת לא נתקבלה בסופו של דבר. בלחץ המחסור בידיים עובדות, אושרו החלטות הפוכות. החלטת הממשלה החדשה מאפשרת לעובדים שחזרו לתאילנד לשוב ולעבוד בישראל. יתרה מכך, אני יודע שמדברים גם על אפשרות שאלה שחזרו לתאילנד לפני המלחמה משום שסיימו את תקופת העבודה, יורשו לחזור ולעבוד כאן. הממשלה הודיעה כי היא מחפשת עובדים בסרי לנקה ובמקומות אחרים.

אשר לדמי הפיטורים, הסיפור הוא די אירוני. העובדים ברובם לא מקבלים את דמי הפיטורים שלהם גם בימים רגילים. מבחינת החוק, יש להם אותן זכויות כמו לעובדים בעלי אזרחות. אך ברוב מוחלט של המקרים אין משלמים להם. גדעון סער מבקש לבטל רשמית זכויות שאינן מכובדות גם ככה.

איך הוקם “סיוע לעובדי חקלאות”?

הקבוצה קמה ביום הראשון או השני של המלחמה. התחלנו בקבוצת ווטסאפ שהוקמה עוד לפני המלחמה, ואשר  מטרתה הראשונית הייתה – לארגן פיקניקים משותפים לישראלים ולתאילנדים. מתחילת המתקפה הבנו, כי במסגרת הקריסה הכללית של המערכות, איש לא ידאג לאוכלוסייה זו. התארגנו מהר: מאות אנשים התנדבו דרכנו לפחות פעם אחת.

המטרה הראשונית שלנו הייתה הגשת סיוע הומניטרי לעובדים שפונו. עם פינוי מתחמי האירוח, עבודת הצוות שלנו התייתרה. עברנו לעסוק בסיוע לאנשים במימוש הזכויות שלהם, בהעברת מידע ובהעלאת מודעות בקרב הציבור הישראלי והקהילה הבינלאומית למצב. אנחנו עדיין ממשיכים בפעילות הומניטרית. אנו נמצאים בקשר עם אנשים שהוחזרו לעבודה בעוטף ובשאר הארץ, ומנסים להבין עם מה הם מתמודדים. העבודה שלנו צמודה ביחד לזו של קו לעובד.

כמי שעוסק בסוגיה זו כבר הרבה שנים, אני יודע להגיד שהציבור הישראלי ברובו לא מתעניין בה. אך בעקבות המלחמה נוצר חלון הזדמנויות לקדם את העיסוק בסוגיה הזאת ולהכלילה בשיח הציבורי. זכויות של אוכלוסייה הן בפועל שאלה של הארגון ושל הכוח הפוליטי שלה. לכן מבחינתי הרגע הזה חשוב כדי לקדם את הסולידריות הציבורית עם אוכלוסייה זו. בימים הראשונים למלחמה הגיעו תרומות נדיבות ומתנדבים. אנחנו מנסים להישען על כך כדי לקדם שינוי ביחס של המדינה כלפיהם.

אילו פתרונות יש לקדם לשיפור מצב העובדים?

הדרישות הן בעיקר מהמדינה ופחות מהמעסיקים. ענף החקלאות הישראלי תלוי בכוח העבודה הזול של המהגרים האלה. המדינה מאלצת את החקלאים להתחרות בשוק האירופי והבינלאומי מול מגדלים שגם להם יש כוח עבודה זול, ואפילו זול מאוד. אני בעד תמיכה של המדינה בחקלאות. ענף זה ממלא תפקידים חברתיים חשובים מאוד בנושאים אקולוגיים, בחוסן חברתי ובריבונות מזון. אבל חשוב שהדבר לא יבוא על גבם של העובדים.

המדינה לא מעוניינת לממן מכספי המיסים את החקלאות, אז היא יוצרת סובסידיה עקיפה המאפשרת ניצול פרוע של העובדים. לפי החוק, אלה אמורים לקבל שכר מינימום, כולל תשלום עבור שעות נוספות. בפועל הם מקבלים 70% ממה שמגיע להם. השארית נותרת בכיס המעסיק. במקום שאוצר המדינה יעזור לחקלאות, הוא לוקח מכספם של הפועלים הכי מוחלשים. הבדיחה הנקראת “מערך האכיפה” צריכה לאכוף באמת את החוקים הקיימים. האכיפה צריכה להשתקם ולהפוך גוף המסוגל באמת להגן על זכויות העובדים.

לדעתי, חשוב לקדם חבילת תמיכה וסיוע לכל העובדים שנפגעו במלחמה, וזאת בהתאם למידת הפגיעה. חבילות הסיוע שיגיעו לתושבי העוטף צריכות להגיע גם למהגרים התאילנדים. אני חושב שזה חייב להיות חלק מתוכנית שיקום העוטף. צריכה להיות עסקת חבילה שבה המעסיקים מקבלים על עצמם לציית לחוקי העבודה ולתת לעובדים שלהם את כל הזכויות שלהם, בתמורה לכך שהמדינה תתמוך בהם ישירות.

איך ניתן לעזור לפעילותכם?

ניתן להתעדכן בפעילות שלנו בכל הפלטפורמות של המדיה החברתית. כרגע אנחנו מארגנים פעילויות התנדבות בהתאם לצורך בשטח.

סיוע לעובדי חקלאים: https://www.facebook.com/profile.php?id=61552112620390

עוד בנושא:  https://zoha.org.il/124996/