קולות המחאה: המאבק בהפיכה המשטרית – גם למען זכויות נשים

אני עובדת סוציאלית. עבדתי הרבה שנים במקלט לנשים מוכות וכעת אני עובדת במרכז לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית. כמו כן, אני  פעילה בקבוצה עו”סות דמוקרטיה – עובדות ועובדים סוציאליים המתנגדות להפיכה, נלחמות על הדמוקרטיה ומתריעות שאין רווחה בלי דמוקרטיה.

מהלכי הממשלה מאיימים על כל תחומי הרווחה והשירותים החברתיים. מתגבשת כוונה לפגוע בזכויות נשים באצמעות חוקים כמו: ביטול הרשות לקידום מעמד האישה, ריכוך חוק האיזוק האלקטרוני, קידום החזקת נשק בידי אזרחים שלילת תלושי מזון מ-6,000 משפחות במצוקה, והגזירה האחרונה – הרחבת סמכויותיו של בית הדין הרבני כך שיפסוק גם בענייני מזונות. וזו רשימה חלקית בלבד.

גם במתכונתו הנוכחית פוגע בית הדין הרבני בזכויות נשים. אני רוצה לקרוא קטע ממה שכתבתי אחרי דיון בבית הדין בשנת 2016, כשעבדתי כעו”ס במקלט לנשים מוכות. חוויה דומה מתרחשת בבתי דין רבניים רבים בארץ: “היום ליוויתי אישה אהובה ואמיצה לדיון באחד מבתי הדין. האישה נמצאת מעל שנה במקלט לנשים מוכות עם בתה הקטנה והסיכון לחייה עדיין גבוה. בזימון הראשון לבית הדין הבעל לא הגיע. לאחר שהוזהר על ידי בית הדין, הוא הגיע לדיון המדובר”.

הרכב הדיינים ביקש מהאישה לפרט מה בעלה עשה לה. עורך הדין של האישה ביקש להעביר את הדברים בכתב כדי למנוע ממנה את המעמד הקשה, אך הדיינים סירבו והתעקשו שהיא תאמר את הדברים. האישה נעמדה מול שלושה דיינים, כתבן, ומתרגם, מול חמישה גברים זרים ובעלה שהתעלל בה שנים ארוכות וגוללה בגבורה ובדמעות את מסכת ההתעללויות שעברה.    הדיינים קטעו את רצף דבריה מדי פעם כדי לשאול שאלות כגון: ‘רגע, היו מכות? היו?’ (ומה עם אותם מקרים בהם אין מכות אך יש התעללות נפשית קשה?), או ‘למה הסכמת?’ (לאחר שסיפרה כיצד בעלה הכריח אותה לנהוג באופן משפיל), או ‘למה זה קרה בשעה כל כך מאוחרת בלילה?’ ו’רגע, הוא הרביץ לך פעם אחת, זה היה חד פעמי?’ (זה לא, אבל אם כן?). היא סיפרה וענתה על השאלות שלהם. הבעל הכחיש.

הממשלה נגד השוויון

אציין כי עוד לפני שנאלצה לפרט את מקרי האלימות מול הדיינים, הוזכר בבית הדין שבעלה כבר ישב בעבר במאסר על אלימות קשה כלפיה שכמעט עלתה בחייה. כשנשאל על כך בבית הדין, הודה בעלה במעשה. כשנשאל למה הוא עשה את זה (כי ‘אולי יש סיבה הגיונית’), הוא הסביר לדיינים שהיא הכעיסה אותו כי רצתה לסייע כלכלית למשפחתה.

בהמשך הדיון שאלו הדיינים את האישה אם היא רוצה להתגרש והיא ענתה שכן. בעלה טען שהוא לא רוצה, הוא מוכן להשתנות והוא מבקש שלום בית. היא נשאלה אם היא מוכנה ל’שלום בית’ וענתה שבשום אופן לא.

הדיון הסתיים כך: למרות שהבעל הודה שפגע בה בעבר (אבל זה חד פעמי, כן?); למרות שהיא נמצאת מעל שנה במקלט לנשים מוכות בשל הסיכון בו היא נתונה; למרות שעמדה ופירטה באופן חשוף וכואב את כל מה שנעשה לה; למרות שהצהירה שהיא רוצה להתגרש; החליטו הדיינים שטרם הגיע הזמן לחייב את הבעל בגט. לפי הדיין: ‘יש מקרים, אני לא אומר שזה המקרה הזה, אבל יש מיקרים בהם אישה עומדת ויודעת לשפוך דמעות ולא בהכרח הדברים היו כפי שהיא מספרת’.

אחרי לא מעט שנים קיבלה האישה  את הגט. מעורר אימה לדמיין, מה יקרה כאשר יורחבו הסמכויות של בתי הדין בכלל, ובפרט בנושא כה רגיש כמזונות, המאפשר לסחוט נשים לצורך הסכמה לתת גט ויפגע בעיקר בילדים זו פגיעה אכזרית ואנושה בזכויות נשים ע”י מוסד שאמור היה להעלם במדינה ליברלית דמוקרטית. 

הממשלה אינה עושה כל מאמץ להילחם בחוסר השוויון כלפי נשים אשר עדיין קיים בישראל 2023 בכל תחום: חינוך, בריאות, פוליטיקה, כלכלה וביטחון פיסי. ההיפך הוא הנכון, היא מרעה את מצבנו, ולא יהיה שום מגן אם הרפורמה  תעבור. נשים הן הראשונות להיפגע, אך אנחנו, עו”סות דמוקרטיה, נהיה הראשונות להילחם.

מבחינתנו, אי אפשר להיות עו”ס ולעמוד מנגד. זו חובתנו המקצועית כלפי לקוחותינו, שרובן אינן יכולות ויכולים להשמיע את קולן, ועבור המקצוע שלנו. אני קוראת לאיגוד העו”סיות לנקוט פעולה אקטיבית ולהצטרף לשביתה! 

יעל זמרן

מתוך דברים בהפגנה בירושלים נגד ההפיכה, 19.7

עוד קולות המחאה: https://zoha.org.il/122909