הנשיא ג’ו ביידן אינו מציע פשרה אלא כניעה לממשלת הימין הקיצוני

בין חמשוש ברומא לחמשוש בלונדון, התפנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לדון ביום ראשון האחרון בשעות הלילה עם נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן בהפיכה המשטרית. לפי הודעת הבית הלבן, ביידן הדגיש בפני נתניהו כי “ערכים דמוקרטיים תמיד היו וחייבים להישאר סימן ההיכר של מערכת היחסים בין ארה”ב לישראל”. עוד אמר ביידן בשיחה כי “חברות דמוקרטיות מתחזקות בטיפוח איזונים ובלמים, וכי יש לקדם שינויים מהותיים רק בהינתן בסיס תמיכה רחב ככל האפשר”. נוסף על כך, הציע ביידן לסייע לנתניהו במאמציו לגיבוש פשרה לחקיקה. זאת, “בהתאם לעקרונות הליבה של הדמוקרטיה”, כלשון ההודעה.

לפי גורם בכיר בממשל האמריקאי, ערכה השיחה כ-45 דקות, ובמהלכה הביע ביידן את דאגתו מההפיכה ואת תקוותו “שתימצא נוסחה לפשרה”. זו השיחה השלישית שקיימו השניים מאז ניצחון ראש הממשלה בבחירות בנובמבר, והראשונה מאז שחשפה הממשלה את תוכניותיה לכונן משטר דיקטטורי ופשיסטי.

לפי גרסת לשכת ראש הממשלה נתניהו, לעומת זאת, התמקדה השיחה ב”איום האיראני” ו”בהרחבת מעגל השלום”. עוד הוסיפה הלשכה כי נתניהו הודה לביידן על “מחויבותו לביטחון ישראל”. השיחה נערכה על רקע הלחץ הגובר שמפעילים על נתניהו בכירים בממשל האמריקאי  – שר החוץ אנתוני בלינקן, שגריר ארה”ב בישראל טום ניידס וראשי הקהילה היהודית בארה”ב – לאמץ את מתווה הפשרה שהציג הנשיא הרצוג. ביידן התייחס בחודש שעבר להפיכה המשטרית בישראל בראיון שהעניק לעיתונאי “ניו יורק טיימס” תומאס פרידמן: “השגת קוסצנזוס לשינויים מהותיים חשובה מאוד כדי להבטיח שהציבור יקבל אותם”.

הפרשן  הכלכלי  השמרן  נחמיה  שטרסלר  היטיב  לתאר (“הארץ”, 7.3)  את  הסיבה  לחששותיו  של נשיא  ארה”ב:  “האמריקאים מתרגשים מהכאוס בישראל. זה לא משום שהם אוהבים אותנו כל כך, אלא עקב חששם שהכאוס בישראל יפגע באינטרסים שלהם”. לדבריו, “הם רואים בישראל נושאת מטוסים יבשתית גדולה, עם יכולות צבאיות גבוהות, העומדת לרשותם. ישראל היא האגרוף האמריקאי במזרח התיכון, מדינה עם כלכלה יציבה וצבא חזק שיעמוד לימין ארה”ב בכל סכסוך מדיני, צבאי או כלכלי שיתרחש במזרח התיכון רווי הנפט והאינטרסים המסחריים”.

“לכן הם כן מודאגים מההפגנות הגדולות, כן מודאגים מבריחת ההון, כן חוששים מהחלשת ההיי־טק, והכי מודאגים ממחאות המילואימניקים והטייסים. הם רואים מה קרה ברוסיה כאשר פוטין ניסה לגייס מילואים למלחמה באוקראינה, ומיליוני צעירים ברחו מהמדינה”, הדגיש.

מנשיא (יצחק הרצוג) לנשיא (ג’ו ביידן) – נוסק כוחה של הפשרה. זו פשרה שתשביע את רצונן של המפלגות הציוניות הליברליות, של ארגוני המעסיקים המקומיים (… ואף של יו”ר ההסתדרות המזדנב אחריהם).  אולם אותה “פשרה” נשיאותית היא למעשה כניעה לשלטון הימין. יאמר לזכותה של המחאה ההמונית נגד ההפיכה, כי לפי שעה היא אינה מוכנה להתפשר.

למחאה אמנם פגמים לא מעטים: הסירוב העיקש לשתף את האוכלוסייה הערבית, העיוורון מול פשעי הכיבוש. עם זאת היא ערה לסכנות הטמונות ב”פתרונות” מהסוג שמציעים ביידן, הרצוג והבורגנות המקומית. רק מאבק נחוש והמוני, יהודי-ערבי, מסוגל להבטיח עתיד דמוקרטי ושוויוני לכלל האזרחים בישראל. חשיפת מזימת הפשרה היא צעד חשוב, אך בהחלט לא מסכם. ללא אופק המציב כמטרה דמוקרטיה אמיתית ללא גזענות וללא כיבוש, לא תושלם המשימה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/119743/