ריאיון עם חברת עו”סות דמוקרטיה: עובדות סוציאליות נרתמות למאבק בהפיכה המשטרית

מאבק העובדות הסוציאליות שימש בשנים האחרונות דוגמא למאבק התובע לקדם מדיניות רווחה ותיקון חברתי ודוחה את המגמה הניאו-ליברלית המעמיקה. כעת, בימי המחאה נגד ההפיכה המשטרית, ממשיכות העובדות הסוציאליות לעמוד בחזית המאבק. הן דורשות לשלב את הקריאה לדמוקרטיה עם התביעה לקידום מדיניות רווחה. השבוע ראיין “זו הדרך” את רותי סופר-אלנקוה, ממובילות הארגון “עו”סות דמוקרטיה” – התארגנות חדשה, המשמיעה את קולן של העובדות הסוציאליות במסגרת המחאה.

מה הביא אתכן להקים את הארגון?

התחלנו את הפעילות במהלך חודש ינואר מתוך הצורך שלנו כעובדות סוציאליות להשמיע את קולנו המקצועי במחאה נגד ההפיכה המשטרית. הקוד האתי והערכים של עבודה סוציאלית  הם קודם כל צדק חברתי, שוויון, זכויות אדם ושינוי חברתי. זיהינו שנושאים אלה חסרים במחאה ושוליים במרחב הפוליטי בכלל.

 בארגון חברים כ-600 אנשי מקצוע.  זו התארגנות לא רשמית, המנסה לשלב חשיבה משותפת ופעילות שטח. חברים בארגון גם סטודנטים, הפועלים בשטח כבר בשלב מוקדם של הלימודים. אנחנו מעוניינות לשלב בארגון קהלים חדשים.

מה מייחד את הפעילות שלכן במסגרת המחאה ההמונית?

תחילה קמנו כקבוצת חשיבה, וזו הפכה קבוצת פעולה. כלומר, הפעילות שלנו דינמית. נשמעים בקרבנו קולות הקוראים להמשיך בפעולה מעבר לדרישה להפסקת החקיקה שמובילה ממשלת הימין, ולקדם שינוי מעמיק. כעובדות סוציאליות, אנחנו שואפות באופן עקבי לגבש מדיניות מיטיבה יותר מזו הקיימת. במובן הזה, מערכת המשפט לא בהכרח שותפה לשאיפותינו. בג”ץ מעולם לא עמד בפרץ נוכח הפרת זכויות חברתיות, ואינו תופס עצמו כמגן עליהן. למעשה, על ההגדרה של זכויות חברתיות כזכויות אדם נמתחת ביקורת ללא הרף. קבוצות מוחלשות נהנות לעתים רחוקות מפסיקות בית המשפט ולרוב דווקא סובלות מהן.

זה מרכיב בביקורת שלנו על המערכת המשפטית. היא לא התערבה מספיק בתהליך הניאו-ליברליזציה ואפשרה את התפוגגות מדינת הרווחה. אנו סבורות, שקבוצות אוכלוסייה  מוחלשות מהססות להצטרף למחאה  כי הן לא תופסות את בית המשפט כמי שמגן עליהן. אנחנו מבקשות לנצל את אירועי המחאה כדי להציף את הנושאים האלה, וכדי להציב את מדינת הרווחה כתכלית שיש לשאוף אליה.

מאבק העובדות הסוציאליות ניכר מאוד בשטח בשנים האחרונות. אתן ממשיכות בו?

איגוד העובדות הסוציאליות מוביל את המאבק על השכר ותנאיי ההעסקה. אנחנו מנסות לאתר ממשקים משותפים עמו. רבות מאיתנו פעילות בשני הארגונים. האיגוד לא מוכן לגבש עמדה בנוגע להפיכה, כי הוא חלק מההסתדרות ומייצג גם עובדים התומכים בה. קראנו לאיגוד לצאת נגד ההפיכה, אך כרגע הוא לא נענה. עם זאת יש לציין כי ענבל חרמוני, יו”ר האיגוד, נענתה לדרישה באופן פרטי.

עו”סות דמוקרטיה ימשיך לפעול לאחר המחאה נגד ההפיכה?

לטעמי, ההתארגנות מנצלת הזדמנות מעולה לשלב עובדות ועובדים בפעילות פוליטית, ולכן לא משנה תחת איזה שם היא תנוהל. העומס המובנה על העובדות והעובדים הוא קשה מאוד. עם זאת, ראינו מחאות רבות של עובדות סוציאליות בשנים האחרונות. השחיקה של המקצוע מתרחשת כבר שנים רבות ומכיוונים רבים. אחד הביטויים הוא חלחול המדיניות הניאו-ליברלית למקצוע. עובדים סוציאליים רבים תופסים את המקצוע כעבודה פרטנית המעניקה טיפול רגשי, ולא כדרך לקדם שינוי.

בעבר, ההסתכלות של המקצוע הייתה הוליסטית. היא שילבה בין פעילות פרטנית לקהילתית וגיבשה סוכני שינוי. כיום, ההכוונה באקדמיה היא עזרה לאנשים דרך הקשבה, ובאופן מצומצם דרך מיצוי זכויות. זו כמובן מגמה עולמית, אך בארץ היא מוגברת: הסכסוך הישראלי-פלסטיני גרם להחלשה של כל התחומים החברתיים. באופן כללי התקווה נשחקה, ואיתה – המחשבה על אפשרות לשינוי ולתיקון חברתי. לכן, עובדות סוציאליות מרגישות שאין להן קול מספיק חזק. במובן הזה חשוב לנו לפעול מתוך המשבר הנוכחי. האכזבה מההפיכה המשפטית והכעס עליה מניעים אותנו לקרוא להשיב את האידאולוגיה למקצוע.