אדריכלית אוסטרית ופעילה קומוניסטית: 23 שנים למותה של מרגרטה “גרטֵה” שוטה-ליהוצקי

לפני 23 שנים, ב-18 בינואר 2000, נפטרה האדריכלית האוסטרית והפעילה הקומוניסטית מרגרטה “גרטֵה” שוטה-ליהוצקי. היא נולדה ב-23 בינואר 1897 במרגרֵטֵן, וינה. אביה, ארווין ליהוצקי, היה עובד ציבור בעל דעות ליברליות שתמך בסיום שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ובהקמת הרפובליקה האוסטרית ב-1918.

היא הייתה האישה הראשונה שלמדה בבית הספר לאומנות שימושית קוּנְסְטְגֶוֶורבֶּשוּלֵה, כעת האוניברסיטה לאומנות שימושית בווינה, שבין מוריו נמנו אומנים ידועים כגון יוזף הופמן, אנטון האנאק ואוסקר קוקושקה.

ליהוצקי התקבלה רק בזכות מכתב המלצה שאימה הצליחה להשיג מהאומן הנודע גוסטב קלימנט. ב-1997, בחגיגות ה-100 להולדתה, נזכרה בהחלטתה ללמוד אדריכלות והעירה כי “ב-1916 איש לא היה מעלה על דעתו שאישה תוזמן לתכנן בית – אפילו לא אני.”

ליהוצקי שהייתה תלמידתו של אוסקר שְטְרָנְט, זכתה בפרסים עוד לפני סיום לימודיה. שטרנט היה מחלוצי היוזמה למגורים מסובסדים עבור מעמד הפועלים בווינה ובהשראתו הבינה שחיבור בין עיצוב ופונקציונליות הוא מגמה חדשה שיהיה בה צורך בעתיד. בתום לימודיה עסקה, בין היתר, בתכנון מגורים עבור אנשים עם מוגבלויות ועבור ותיקי מלחמת העולם הראשונה. זיכרונותיה על עבודתה עם אדריכלים ואינטלקטואלים אוסטריים בני תקופתה מאוגדים בספרה “מדוע הפכתי לאדריכלית” שהתגלה בעיזבונה ופורסם לאחר מותה.

ב-1926 ליהוצקי הגיעה לפרנקפורט, שם לקחה חלק בפרויקט “פרנקפורט המתחדשת”. במסגרת הפרויקט יצרה את “מטבח פרנקפורט” שהוא אב-טיפוס למטבח המודולארי שמוכר ונמצא כיום בשימוש ברחבי העולם המערבי. בתהליך יצירת המטבח השתמשה ליהוצקי בדגם חדר אוכל של קרון רכבת על מנת לתכנן “מעבדה לעקרת הבית” תוך שימוש מינימלי בחלל ונוחות וציוד מרביים וכן התבססה על מחקר מדעי שערך מומחה הניהול האמריקאי פרדריק טיילור בשילוב עם מחקר עצמאי שלה. מועצת העיר פרנקפורט התקינה 10 אלף מהמטבחים המודולאריים, שיוצרו בייצור המוני, במבני מגורים חדשים אשר יועדו לפועלים.

ב-1990 הוצב דגם בגודל אמיתי של מטבח פרנקפורט במוזיאון האוסטרי לאומנות שימושית שבווינה.עם התדרדרות המצב הפוליטי ברפובליקת ויימאר וההקצנה הפוליטית ימינה, הצטרפה שוטה-ליהוצקי ב-1930 אל האדריכל ארנסט מאי שגיבש סביבו קבוצה של שבעה-עשר אדריכלים, “בריגדת מאי”. הקבוצה הוזמנה לעזור במימוש תכנית החומש של ברית המועצות (1929–1934) ובמסגרת זאת לקחה על עצמה את תכנון עיר התעשייה מגניטוגורסק שבהרי אוּרל הדרומיים.

בעת הגעתם הייתה זאת עיר של בקתות חמר וצריפים בלבד. היא תוכננה להכיל 200,000 תושבים תוך מספר שנים, ברובם עובדי תעשיית הפלדה. לזכותה של “בריגדת מאי” נזקפים בנייתן של 20 ערים בשלוש שנים.

שוטה-ליהוצקי נשארה בברית המועצות עד 1937 וב-1938 הוזמנה ללמד באקדמיה לאומנויות יפות באיסטנבול, שם פגשה אדריכל עמית אוסטרי, אשר ארגן מחתרת קומוניסטית למאבק בשלטון הנאצי. שוטה-ליהוצקי הצטרפה למפלגה הקומוניסטית האוסטרית שבמחתרת בדצמבר 1940 וחזרה לווינה על מנת לפעול יחד עם המחתרת הקומוניסטית. 25 ימים בלבד לאחר חזרתה, נעצרה בידי הגסטאפו בעקבות הלשנה, בזמן שנפגשה עם פעיל מחתרת בכיר. היא נשפטה ל-15 שנות מאסר ושוחררה ב-1945 בידי הכוחות האמריקאיים.

באוסטריה שאחרי המלחמה, נמנע משוטה-ליהוצקי הקומוניסטית לקבל פרויקטים ציבוריים למרות ההרס הרב לאינספור בניינים שנדרשו לבנייה מחדש. היא עברה לעבוד בבולגריה ובהמשך בסין, בקובה במזרח גרמניה. הישגיה קיבלו הכרה פומבית מאוחרת באוסטריה. ראשית הוכרה בזכות פעילותה הפוליטית: ב-1977 הוענקה לה מדליה על פועלה למען השלום וב-1978 עיטור כבוד על פעילותה במחתרת. ב-1980 הוענק לה פרס האדריכלות מטעם העיר וינה. בשנת 1985 פרסמה את זיכרונותיה מתקופת המלחמה בספרה “זיכרונות מהמחתרת”.

ב-1988 סירבה לקבל את העיטור האוסטרי למדע ואומנות מידיו של הנשיא קורט ולדהיים עקב מעשיו בזמן המלחמה העולם השנייה במסגרת הצבא הנאצי. היא קיבלה את הפרס בסופו של דבר ב-1992 מידיו של יורשו תומאס קלסטיל. ב-1995 נמנתה עם קבוצת ניצולי מלחמה אוסטריים אשר תבעו את מנהיג הימין הקיצוני וחבר הפרלמנט האוסטרי ירג היידר אחרי שבדיון שנערך בפרלמנט התייחס למחנות הריכוז הנאצים כ”מחנות מאסר”. מרגרטה שוטה-ליהוצקי הלכה לעולמה ב-18 בינואר 2000 בגיל 102, חמישה ימים לפני יום הולדתה ה-103.