לקראת ממשלת ימין מלא-מלא: הסטודנטים ככוח מגויס במערכה נגד הפשיזם והגזענות

כוחו של הפשיזם גובר בשנים האחרונות הן ברחוב הישראלי הן בכנסת, והוא גורר את כל המפה הפוליטית ימינה. הדוגלים בפשיזם כבר אינם גורמים מוקצים או מנודים, ואינם נדרשים להסתתר מאחורי מסכות הלאומנות או הדת. כיום צועדים הפשיסטים בגאון בראש חוצות ומתגאים בהשקפותיהם. הם קרבים להגמוניה בזירה הפוליטית וביתר מוקדי ההשפעה בחברה: במערכת המשפט, בתקשורת, באמנות, וכעת גם בתחומי האקדמיה.

הפשיזם לא יעבור, אלא אם נותיר לו

 טבעו של הפשיזם, התופס את ההיסטוריה כמאבק בין אומות, מתגלה במובהק בנקודות ההשקה בין העם הפלסטיני לעם היהודי. המחשבה הפשיסטית חותרת להשליט את מרות "אומת האדונים" היהודית, ולהבטיח את עליונותה המוחלטת על כלל האוכלוסייה הערבית. לכן בנקודות המפגש בערים המעורבות, בקמפוסי האוניברסיטאות ובמרחבי הנגב מציתים הפשיסטים את אש השנאה הלאומנית. בימים אלה, צו השעה של השמאל דורש הקמת חזית ערבית-יהודית רחבה למען הדמוקרטיה ונגד הגזענות והפשיזם.

כבר צעקנו "הפשיזם לא יעבור" בהפגנות בצמתים וברחובות שייח' ג'ראח, אך אי-אפשר להסתפק בסיסמאות. בלא מחשבה בנושא הרחבת השותפויות נגד הפשיזם, ומבלי להתמודד עמו בזירות החשובות ביותר – באותן נקודות השקה בין אזרחים ערבים ויהודים, ובראשן האוניברסיטאות הישראליות – הפשיזם עלול לעבור!

חד"ש סטודנטים היא תנועה הפועלת בכמה חזיתות חיוניות, במסגרתן היא חושפת את עמדתה לקהלים מגוונים. לכן, עלינו להגביר את מאמצינו להרחבת השותפויות והבריתות נגד הפשיזם. עלינו להזכיר לציבור כי התנועה הפשיסטית מעולם לא הסתפקה בפגיעה במיעוט שנגדו הסיתה כדי לצבור את כוחה. דרכה הדורסנית המשיכה תמיד בדיכוי או בחיסול של כל הקבוצות באוכלוסייה שסירבו ליישר עמה קו. לאורך ההיסטוריה סימנו הפשיסטים תחילה תנועות אנטי-פשיסטיות, ובהמשך עברו לרדוף פרטים שסירבו לשתף עמם פעולה. לכן המערכה נגד הפשיזם אינה עניינו של העם הפלסטיני בלבד, ולא מסתכמת במאבק הסטודנטים הערבים בבריוני הארגון "אם תרצו". מדובר במערכה של כלל הכוחות הדמוקרטיים בישראל – יהודים וערבים כאחד.

המערכה נגד הפשיזם היא של כולנו, והסטודנטים הם חוד חנית של העם במאבק נגד הפשיזם. לכן, על התנועות הסטודנטיאליות להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותם למען גיוס סטודנטים ומרצים דמוקרטיים בקריאה לעמוד לצד הציבור הערבי במאבק נגד הפשיזם. עלינו לפנות אליהם, לקרוא סיסמאות בעברית ובערבית ולדבר איתם על המצב הפוליטי. אין לנו הפריבילגיה לוותר על הרחבת שורותינו – בכך רק נאפשר לפשיסטים לבודד אותנו.

תפקידם החשוב של הסטודנטים במאבק

ישנן תנועות סטודנטיאליות המתנגדות לניסיון לבסס שותפויות כאלה. החברים בהן טוענים כי "עברית היא שפת הכובש, ולכן אסור למאבק הפלסטיני להשתמש בה". עוד הם טוענים, כי "אם קיימים יהודים המתנגדים למעשי אומתם הקולוניאליסטית, עליהם להצטרף לפעילות בערבית".

אם כך, עולה השאלה: בפני מי נתריע על סכנות הפשיזם? מי חייב לשמוע על הדיכוי החונק את העם הפלסטיני ועל רוע הכיבוש ופשעיו? מי טרם נחשף לגזענות הממסדית המכוונת נגד הציבור הערבי? האם זה הסטודנט הערבי, החש על בשרו את הדיכוי והגזענות האיומים, או שמא זה הסטודנט היהודי אשר עבר שטיפת מוח בידי ההגמוניה הציונית?

סטודנטים אחרים טוענים כי "אין דבר פסול בשותפות ערבית-יהודית נגד הפשיזם, אך החברה הישראלית עדיין איננה בשלה לכזו". להם אנו אומרים: התהליך ליצירת שותפות ערבית-יהודית יתחיל בזכות האופי הדו-לאומי של הקמפוסים ובמפגש היומיומי בין סטודנטים ערבים ויהודים. האם אין זה משונה, ואף מגונה, כי סטודנטים ערבים ויהודים משתפים פעולה בכל התחומים באקדמיה מלבד פוליטיקה? האין זה תפקידנו לפעול לזירוז הבשלת התנאים הפוליטיים בהתאם לאינטרסים שלנו? או שמא תפקידנו להסתגר, ובכך להגשים בדיוק את שאיפת הפשיסטים?

לכן, חזית ערבית-יהודית המתנגדת לפשיזם היא צו השעה. בשלב מסוכן זה של עליית הפשיזם בחברה הישראלית נדרשות מאתנו אחריות, פתיחות וערנות מהפכנית. החזית שתוקם תכיל מגוון תנועות ומפלגות הנבדלות זו מזו אידיאולוגית, אך המסכימות בדבר הצורך שבבלימת הפשיזם ובסיום הכיבוש. כל מרכיב בחזית כזאת ישמור על זהותו הפוליטית הייחודית. ללא פלורליזם לא תיתכן תנועה דמוקרטית חזקה, וללא חזית אנטי-פשיסטית רחבה ככל האפשר, איום הפשיזם יגבר.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/116641