דוד סשה חנין מראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית נפטר ממחלה ב-9 במאי שנת 2000

דוד סשה חנין מראשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית נפטר ממחלה ב-9 במאי שנת 2000 בגיל 77. חנין נולד בעיר הומל שבבלארוס ליעקב אלתר חינין, חסיד חב”ד ומוסיה חיה חינין. כילד השתתף חנין באחת מהקבוצות הקומוניסטיות לילדים (הפיונירים). מלחמת האזרחים בספרד השפיעה מאוד על קבוצת הפיונירים, שמדריכה, יעקב, נסע להילחם בה לצד כוחות הרפובליקה במסגרת הבריגדות הבינלאומיות.

בשנת 1936 היגרה המשפחה לפלשתינה וקבעה את ביתה בת”א, אחרי הגעתו פגש נערים מתנועת הנוער ע”ש דב בר בורוכוב, והצטרף יחד עם אחיו לתנועה זו. במסגרת זו פגש לראשונה פעילי מחתרת מהנוער הקומוניסטי. מספר חודשים לאחר הצטרפותו לנוער הקומוניסטי התמנה לראש קבוצה שעסקה בפעילויות טכניות כהדבקת כרוזים, חלוקת עיתונים, המצאת סיסמאות וכו’. במסגרת זו עסק בלילות בגרפיטי ברחובות העיר לפני החגים הקומוניסטיים: אחד במאי, יום המהפכה ברוסיה וכו’. בתקופה זו קיבל את כינוי המחתרת שלו, סשה, שם שבו דבק עד מותו.

בשנת 1939, באחת מפעולות המחתרת הליליות, יצא חנין ביחד עם אחד מחברי הקבוצה. בסיום הפעולה, נתפס החבר על ידי סיור משטרה משום שרכב על אופניו ללא פנס. אף על פי שהוזהר על ידי חנין שלא יישא עליו חומר תעמולה, נמצא עליו במהלך חיפוש שנערך בכליו כרוז שנועד לתלייה באותו לילה. הנער נלקח לתחנת המשטרה והוכה עד שהחל למסור את שמות החברים בקבוצה. הנער לא ידע את שמו האמיתי של חנין, אלא רק שהוא עולה מברית המועצות וחבר בתנועת נוער כל שהיא. הבולשת הבריטית החלה לחקור וגילתה שחבר מזכירות של הנוער הבורוכובי הוא יוצא ברית המועצות. חנין נעצר על ידי חוקרי הבולשת והוכה קשות במשך זמן רב ולטענתו באופן מקצועי על מנת שלא יתגלו סימני העינויים.

בבית הכלא ביפו החל ללמוד אנגלית בעזרת ספר שקיבל מקומוניסט כלוא אחר ומילון אנגלי שנתן לו אביו. חנין נשפט למספר חודשי מאסר בבית הסוהר וכשנה מאסר בית. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוגלה דוד חנין לבת ים. למרות ניסיונותיו לראות מה שלום משפחתו בזמן הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב, הוא לא הצליח. בתחילת שנת 1942, בעקבות פתיחת החזית המזרחית במלחמה והפשרת יחסי הממלכה המאוחדת ורוסיה כתוצאה מכך, שוחררו חנין ואסירים קומוניסטים נוספים. כששוחררו, למרות שהיו תנועה אסורה לפי חוק, החלו לפעול בגלוי והפיצו כרוזים הקוראים להקמת חזית שנייה נגד הנאצים. בזמן זה חנין ניסה להתגייס לצבא הבריטי, אך מזכירות הנוער הקומוניסטי, שביססה עליו את בניית התנועה, לא התירה לו להתגייס. בסיום המלחמה נודע לחנין שאחיו הבכור, בוריס, נהרג במלחמה, ככל הנראה בקרבות לשחרור בודפשט.

דוד חנין הצטרף למקהלת רון, של המפלגה הקומוניסטית, והיה מהזמרים הבולטים בה. במקהלה פגש את חברתו לחיים, שולה שגדלה במשפחה דתית בכרם התימנים. בשנת 1947 נבחר למזכ”ל ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק”י). בתקופת כהונתו כמזכ”ל מנה סניף בנק”י בתל אביב מאות חברים.

אחרי קבלת תוכנית החלוקה באו”ם ותמיכת ברית המועצות בה, התגייס חנין לארגון “ההגנה”, ובמרץ 1948 נפצע בקרב לפריצת המצור על קיבוץ ניצנים, אחרי שפינה פצועים תחת אש כבדה. משהכניס את אחד הפצועים למחסה טיפס למשוריין וצרור כדורים פגע ברגלו. בזמן האשפוז בארץ נאמר לו שכנראה יאלצו לכרות את רגלו. חנין התנגד לכך בתוקף ובסיוע חבריו הועבר לניתוח בצ’כוסלובקיה שבו רגלו נצלה והוא נשאר בצ’כוסלובקיה לתקופת שיקום.

בשנת 1950 נבחר דוד חנין לתפקיד מזכיר מחוז תל אביב של מק”י, המחוז הגדול ביותר של המפלגה באותה העת. לאחר בחירתו פרש מתפקידו כמזכ”ל בנק”י. בתחילת שנות ה-50 נבחר ללשכה הפוליטית של מק”י ובמסגרתה היה אחראי על הפעילות האיגוד מקצועית של המפלגה.

רעייתו של חנין, שולה, הייתה שותפה קרובה לדרכו. היא עבדה כגננת בשכונת התקווה בתל אביב. לזוג שני ילדים – דב ובלה. שולה נפטרה ב-28 ביוני 2007.