fbpx

מסקרים פשעי מלחמה: דיווחי התקשורת הישראלית על המלחמה באוקראינה ועל פעולות צה"ל

התקשורת הממסדית בישראל מסתירה מהציבור מידע על פשעי מלחמה של ישראל, אך מסקרת בהרחבה את אלה של רוסיה

לפי ארגון העיתונאים האמריקאי Committee of Concerned Journalists (CCJ), מטרתה המרכזית של העיתונות צריכה להיות "לספק לאזרחים מידע מדויק ואמין הנחוץ להם כדי לתפקד בחברה חופשית".

כיצד ידווח על מלחמות כלי תקשורת הפועל בהתאם לעקרון זה? כשמדובר במלחמה שקהל היעד של כלי התקשורת אינו צד לה, אפשר לצפות למצוא התמקדות במצבם של הפליטים ובאספקת סיוע הומניטרי – זו מדיניות שעליה יש לאזרחים השפעה, ולכן הם זקוקים למידע "מדויק ואמין" לגביה. בצד זאת, יכולה התקשורת לספק סקירה גיאופוליטית שקולה ודיווחים זהירים על האשמות בפשעי מלחמה.

לעומת זאת, כשמדובר במלחמה בה פונה כלי התקשורת ישירות לקהל של אחד הצדדים המעורבים, היינו מצפים שכמעט כל הסיקור יופנה לפשעים להם אחראי אותו צד. לדוגמא, בזמן מלחמה בעזה, כלי תקשורת ישראלי שזו מטרתו אמור לספק לאזרחים מידע על פשעי מלחמה של צה"ל. דיווחים כאלה הכרחיים עבור אזרחים ישראלים שמנסים "לתפקד בחברה חופשית" – במקרה זה, לפעול לסיום המלחמה ולהגביל את נזקיה.

בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, ניתן להשוות בין הסיקור בתקשורת הישראלית של פשעי המלחמה הרבים שמבצע צבא רוסיה במסגרתה, לבין סיקור של פשעים דומים שביצעו כוחות ישראליים במלחמות קודמות. כך נוכל לבדוק האם העיתונות בארץ אכן פועלת לטובת המטרה שהגדיר CCJ.

הפצצת בתי חולים לילדים

השבוע אפשר היה למצוא כמעט בכל עיתון דיווחים מחרידים על הפצצת בית החולים לילדים במריופול, שבגללה נהרגו שלושה ונפצעו כשבעה עשר אנשים. בעיתונות הישראלית תוארה ההפצצה במילים "זוועה", "אפוקליפסה", ו-"רצח עם".

ב-4 ביוני 1982 הפרה ישראל את הפסקת האש עם אש"ף, כביכול בתגובה לניסיון ההתנקשות בשגריר ארגוב (שלא בוצע בידי אש"ף). הפעולה הראשונה של ישראל, עוד לפני ההכרזה הרשמית על מלחמת "שלום הגליל", ולפני שנורתה ולו רקטה אחת על ישראל מלבנון, הייתה הפצצת בית החולים לילדים בסברה (בית החולים נצרת). עשרות נהרגו.

כיצד התייחסה אז התקשורת הישראלית לאותה הפצצה? דיווחים על הפגיעה בבית החולים הועברו מייד לסוכנויות הידיעות הבינלאומיות שפרסמו אותן באנגלית, ובוודאי הגיעו גם למערכות העיתונים בארץ. אף-על-פי-כן, אפילו לא אחד מהעיתונים היומיים ראה לנכון לציין את הפגיעה או את תוצאותיה, ובוודאי לא האשים את צה"ל בפשעי מלחמה, בזוועות או ברצח עם.

להיפך: דפי העיתונות הישראלית היו מלאים בשבחים לחיל האוויר ולמבצע ההפצצה המוצלח: "אתמול הפציצו עשרות מטוסים 35 יעדים של מחבלים"; "עצבנות וחרדה תקפו את מחנות המחבלים בדרום לבנון"; "הפלסטינים ודאי הופתעו מעוצמת התגובה".

ב-2020 פגעה תקיפה של צה"ל בבית החולים לילדים אל-דורה בעזה. רוב העיתונים בישראל לא דיווחו על הפגיעה. האתר "וואלה!" אמנם הזכיר ש"בארגון הטרור [חמאס] טענו כי בתקיפה נפגעו מרכז לבעלי צרכים מיוחדים ובית חולים לילדים", אבל משפט זה נקבר עמוק במאמר תחת הכותרת "מטוסי חיל האוויר תקפו מטרות של חמאס ברצועת עזה בתגובה לירי הרקטות".

נשק תרמובארי

בשבועיים האחרונים אפשר לקרוא גינויים חריפים על השימוש של רוסיה בנשק תרמובארי, המכונה "פצצות וואקום", שלפי העיתונות הישראלית "קורע את הריאות", "אסור לפי אמנת ז'נבה", ו"גורם נזק למערכת העצבים".

להשוואה: ב-5 באוגוסט 1982 הודיע הרמטכ"ל רפאל איתן לראש מחלקת מבצעים בחיל האוויר אביאם סלע שמחר "יוצאים לטיול". הוא פירט: "חכה לי בבוקר בחצור. אתה מטיס, אני מנווט ואחראי על מערכות לחימה. הולכים להפציץ בביירות". למחרת המריאו ארבעה פאנטומים לעבר שכונת סנאיה בביירות והפילו פצצת ואקום על בניין רב קומות. בין 150 ל-250 אזרחים נהרגו, לפי דיווחים לבנוניים ופלסטיניים. המטוסים חגו באוויר בזמן שבני משפחה, צוותי חילוץ ועיתונאים התקהלו באזור.

העיתונאי רוברט פיסק דיווח: "לדברי האישה שצרחה אלינו מביתה ההרוס מעבר לכביש, מתחת לערימת הבטון בגובה 10 מטרים נמחצו מעל מאה אנשים. היו גופה או שתיים מפושקות על הכביש, וכמה אנשים נרגשים בבגדי חאקי שניסו לחפור בידיהם בערימת מוטות הברזל והקורות. היה אדם שבכה לתוך ידיו בין ערימה קטנה של תריסי עץ מרוסקים. אשתו הייתה בתוך הבניין. מישהו אמר לנו שערפאת עזב את אחד הבניינים כמה דקות קודם. מתחת לאחד הבניינים היה מוסך, במרתף. הרבה אנשים ברחוב נמלטו לשם כששמעו את רעש המטוסים, והבניין קרס עליהם.

"איש בגיל העמידה רץ לעברנו מביתו מעבר לרחוב: 'צלמו!' הוא צעק, 'צלמו! זה מה שהפצצות שלכם עשו'. המוני עובדי הצלה הצליחו למשות מההריסות 11 גופות. [העיתונאי סמואל קו] הלך לדבר עם אישה שזעקה מול הבניין. אנשים פצועים יצאו מבתיהם בצד האחר של הרחוב, ואז היה פיצוץ. זו הייתה מכונית שחנתה בצד הכביש. הראש של האישה שאיתה סמואל דיבר נערף במטר של דם. המטוסים המשיכו לחוג מעלינו."

פיסק לא ידע אז שרפאל איתן עצמו ישב באחד המטוסים, או ששנתיים קודם לכן הורה איתן על הקמת יחידה לבנונית כפופה לצה"ל שהתמחתה במכוניות תופת, וניסתה ללא הצלחה להתנקש בערפאת כמה פעמים.

מחמוד דרוויש כתב על ההפצצה: "היום, ביום השנה להפצצת הירושימה, הם מנסים את פצצת הוואקום על בשרנו – והניסוי הצליח". העיתונאית דומיניק רוך נזכרה מאוחר יותר: "ישראל קיבלה טיפ לפיו המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת יהיה שם באותו יום. הבניין קרס כמו בית קלפים, רק אדם אחד שרד. בהריסות היו חפצים אישיים, אלבומי תמונות… פיסות וחתיכות, חלקים מחיים שהושמדו".    לפי העיתונאי ז'אן גוייראס: "אין עוררין לגבי הטרור שנגרם בעקבות ההפצצה. מאז יום שישי, תושבי ביירות חיים בפחד מ'פצצת הוואקום' בכל פעם שמטוס ישראלי מופיע בשמים מתרוקנים הרחובות".

באותו ערב אמר רפאל איתן בריאיון טלוויזיה, כי "ישראל נמנעת מלהפציץ מטרות בסביבה אזרחית". מאוחר יותר, כשנשאל בעניין, הכחיש איתן שבכלל יש דבר כזה "פצצת ואקום" – בשורה משמחת שכדאי להעביר בדחיפות לאוקראינים. התקשורת הישראלית ברובה פרסמה את תגובתו של איתן בצייתנות, ומבלי שנשאלה השאלה: אם לא באמצעות פצצת ואקום, כיצד גרמה ישראל לבניין בן שמונה קומות להתפורר?

השמדת מגדלים

אפקט האימה שתיאר גוייראס הוא בדיוק זה שצה"ל ניסה לשחזר במתקפות על עזה. אחרי תקיפת בניין הניצחון בצוק איתן הסביר סגן אלוף בחיל האוויר: "מגדל הניצחון היה בניין משמעותי מאוד שנפגע, כך שהאפקט התודעתי שנגרם מהתקיפה הוא גדול". אלוף משנה בחיל האוויר הוסיף: "אי אפשר להתעלם ממגדל גבוה בלב שכונות מגורים וכשהוא נעלם יש כאן מסר ברור".

במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שיבחו את התקיפות על רבי הקומות, והסבירו שהן הצליחו היכן שמתקפות קודמות כשלו. בדו"ח הסקת המסקנות מהמבצע, ציינו מומחי המכון באכזבה שההפצצות בשג'עיה וברפיח הובילו לכך ש"מספר ההרוגים עלה מדי יום וביניהם ילדים רבים… אך לא היה די בכל אלה כדי לשבור את רוחם של תושבי עזה".

לעומת זאת, בעקבות הפצצת המגדלים הושג האפקט הרצוי: "סרטונים וציוצים ביוטיוב הראו 'אנשים רצים בטירוף לרחובות, לפני שהבניין נסדק, כמו ביסקוויט', כפי שתיאר אחד מתושבי המגדל. משפחות שהתגוררו במגדלים לא יכלו לסבול את המראות ואת הנזק הממשי ויצאו לרחובות חסרות אונים וצורחות בטירוף."

מאז הרבתה ישראל לתקוף רבי קומות ברצועה, בעידודה העקבי של התקשורת. ב-2018 דיווח האתר "וואינט": "כלי טיס של צה"ל תקפו והשמידו את מבנה תחנת אל-אקצה, השייכת לארגון חמאס ברצועת עזה. לפני התקיפה הופסק השידור והמבנה פונה", והזמין את הקוראים: "צפו בתיעוד ההפצצה". לפי "וואינט" "מדובר בתקיפה המשמעותית ביותר בסבב ההסלמה הנוכחי – תקיפה עם אפקט תודעתי חזק". גישה זו שונה מאוד מזו שבה בחרו ב"וואינט" וברוב כלי התקשורת לדווח על הפצצת מגדל הטלוויזיה בקייב: עליה דווח באופן מדויק כפגיעה מכוונת בתשתית אזרחית.

פצצות מצרר

התקשורת הישראלית גינתה את השימוש של צבא רוסיה בתחמושת מצרר. לפי העיתונות הישראלית, פצצות אלה "נחשבות נשק לא-לגיטימי על ידי רוב מדינות העולם". בחלק מהמאמרים צוין, שלעתים קרובות שימוש בפצצות מצרר מותיר בשטח פצצונות שלא התפוצצו, ועלולות לסכן אזרחים גם שנים אחרי שהמלחמה תמה.

אך דווקא השימוש הישראלי בפצצות מצרר במלחמת לבנון ב-2006 היה האינטנסיבי ביותר בהיסטוריה העולמית. לאחר סיום המלחמה נהרגו למעלה מ-60 לבנונים מנפלים שנותרו בשטח, כולל למעלה ממיליון פצצונות שהתפזרו בצרורות ולא התפוצצו.

לשם השוואה, נתון זה גדול יותר ממספר כל האזרחים הישראלים שנהרגו מפגיעת רקטות מאז 2008. לא רק שנתונים אלה לא הועלו בהקשר של הדיווח על השימוש הרוסי בפצצות מצרר – הם מעולם לא דווחו בידי כלי תקשורת ישראלי מרכזי.

התמונה העולה מהסקירה לעיל היא של עיתונות בשירות השלטון, שבמקום "לספק לאזרחים מידע מדויק ואמין שהם צריכים כדי לתפקד בחברה חופשית", מסתירה מהאזרחים את המידע על פשעים ישראליים (אותם פשעים שהאזרחים יכולים וחייבים לעצור), ומדווחת במרץ על פשעים של מדינות אחרות (בנוגע להם אין לקהל הקוראים מה לעשות).

מריופול שבאוקראינה? לא, זו שכונת שג'עיה ברצועת עזה לאחר הפצצת צה"ל ב-2014 (צילום: אקטיבסטילס)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן