כך ניתן למזער את אסון תאונות העבודה באתרי הבנייה

בשני העשורים האחרונים זינקו מחירי הדירות בישראל. לפי נתוני הלמ”ס, בשנת 2000 עמד מחירה של דירה ממוצעת על 676 אלף שקל. בשנת 2020 כבר עלה מחירה של דירה ממוצעת ל-1,580,000 שקל. אך לעומת עלייה בשיעור של 133% במחירי הדיור, שכר המינימום עלה ב-76% בלבד. כך נוצר משבר הדיור, המחריף כחלוף הזמן.

בשנת 2011,  על רקע יוקר המחיה בכלל ועליית מחירי הדירות בפרט, פרצה מחאה חברתית. בעקבות המחאה קמו גורמים אופורטוניסטיים שהתיימרו להיאבק ביוקר המחייה. הבולטים ביניהם היו יש עתיד בראשות יאיר לפיד וכולנו בראשות משה כחלון (נוסף ל”כוכבים” שונים מיוצאי המחאה שהשתלבו במפלגות הממסד השונות). שתי המפלגות נישאו לכנסת ה-19 על גלי המחאה, ומיד הצטרפו לממשלת הכיבוש והקפיטליזם בראשות נתניהו.

למרות שקיבלו את תיקי האוצר והשיכון, הרלוונטיים להשפעה על מחירי הדירות, ואף שהוציאו לפועל את התוכנית “מחיר למשתכן” שמטרתה הייתה להעלות את ההיצע ביחס לביקוש (בהתאם להיגיון השוק הקפיטליסטי) – מחירי הדירות שוב זינקו ללא רסן. זינוק זה מעיד על כך ששורשי בעיית הדיור לא נפתרו, ואף לא זכו בדיון מעמיק.

מאות כתבות, מאמרים, נאומים ומחקרים הצביעו מאז על מצוקת הדיור הקשה, אך מעטים מדי ייחסו אותה לקפיטליזם ולמנגנון השוק החופשי. שורשיה האמיתיים של הבעיה – קרי תהליך התכנון והבנייה עצמו – לא נחקרו. כמפלגה קומוניסטית הדוגלת בתיאוריה מדעית מהפכנית, מתפקידנו לבצע ניתוח מעמיק של תחום הדיור בארץ ושל התפתחותו ההיסטורית, על כל ניגודיהם (מחירי הדירות, הבטיחות באתרי הבניה, ניצול הפועלים, שחיתות ופשע מאורגן, כיבוש וכיוצא בזה), בהתאם לכלים המרקסיסטיים. כמו כן עלינו לגבש תוכנית עבודה אשר תציב את המאבק המעמדי במרכז השיח הציבורי בנושא הדיור, ותחשוף את שיתוף הפעולה בין הטייקונים לבין ממשלות שלטון ההון למיניהן.

תקציבי הבטיחות בשוק החופשי

במאמר זה ברצוני לבחון פן אחד של משבר הדיור: תאונות העבודה בענף הבנייה. מדי שנה אנו עדים למאות תאונות עבודה באתרי בנייה. תאונות אלו גובות את חייהם של עשרות פועלי בנייה בשנה – רובם מהשכבות המוחלשות ביותר. הקבוצות הגדולות ביותר בקרב ההרוגים הן ערבים-פלסטינים אזרחי ישראל, פלסטינים מהשטחים הכבושים ופועלים זרים, שהמכנה המשותף שלהם הוא זהותם המעמדית. פועלים אלה משלמים בחייהם על היעדר אמצעיי בטיחות ואי-יישום התקנות העוסקות בהבטחת שלום העובדים ובריאותם.

הרשויות בישראל מנסות לטפל בתופעה זו באמצעות עיצומים כספיים והתקנת תקנות נוספות להבטחת חיי הפועלים ובריאותם. אך כיוון ששורשי הבעיה לא טופלו ואף לא נידונו, מתמשך הקטל באתרי הבנייה באין מפריע. הדבר מעיד על כשל מבני של מנגנון הבניה הבורגני, עליו משלמים הפועלים את המחיר.

תהליך הבניה בישראל מתאפיין בשרשרת גופים המגלגלים את ביצוע העבודה זה לזה. היזם, בין אם מדובר בגוף ציבורי או פרטי, מעביר את ביצוע העבודה לקבלן ראשי. הקבלנים הראשיים למיניהם אינם מעסיקים פועלים לביצוע עבודות אלא צוותי ניהול ולוגיסטיקה בלבד. לכן לשם ביצוע העבודות שהוטלו עליהם שוכרים הקבלנים את שירותם של קבלני משנה, שכל אחד מהם מתמחה בביצוע עבודה מסוימת. קבלני המשנה עצמם מנסים לעתים לבצע כמה הזמנות מקבילות, ולכן שוכרים תתי-קבלנים לביצוע העבודות.

שרשרת זו מרכיבה את מחירו הכללי של הפרויקט. המחיר הנקוב לעבודה בכל שלב משלבי השרשרת כולל את עלות החומרים, עלות תשומות העבודה (כלומר כוח האדם הדרוש לביצועה), עלות הניהול, עלות אמצעי הבטיחות הרלוונטיים וכיוצא בזה. לכך השלכות ישירות על נקיטת אמצעי הבטיחות במהלך העבודה. כשכל אחד מהגופים מעביר את ביצוע העבודה לגוף הבא בשרשרת, הוא מגלגל הלאה גם את האחריות לבטיחות הפועלים, בניסיון לחסוך בעלות העבודה שעליו לבצע ולהגדיל את רווחיו. העברת האחריות לבטיחות מעוגנת היטב בחוזים, וניתן לאמת טענה זו באמצעות אין-ספור חוזי עבודה בכל שלב בשרשרת המתוארת .

תהליך בנייה זה, שהוא תוצאה של מנגנון השוק המקדש את הרווח במקום את הרווחה, מעודד את הקבלנים בשרשרת לנסות “לגזור קופון” על חשבון הבטיחות. בהוצאות לחומרים ובכוח האדם הנדרש לביצוע קשה, ולעתים קרובות בלתי-אפשרי, לחסוך כיוון שמדובר בהוצאות הכרחיות להשלמת הפרויקט. לכן, מרכיב הבטיחות הוא הקורבן הטבעי של חתירת הקבלנים והיזמים להגדלת רווחיהם.

פתרון אפשרי

שרשרת קבלנים היא מאפיין מרכזי של מנגנון הבנייה הקפיטליסטי. פתרון לבעיה זו הוא הפתרון היסודי היחיד לאסון הבטיחות בענף הבנייה. אך גם ללא חיסולו של מנגנון בורגני זה – חיסון שלמרבה הצער אינו נראה באופק – ברצוני להציע פתרון שעשוי למזער את ממדיו של אסון תאונות העבודה באתרי הבנייה. הצעתי היא: להחריג את מרכיב הבטיחות ממחיר העבודה. כך יחויב היזם, כתנאי לקבלת אישור התחלת עבודה, להציג תוכנית בטיחות בפני רשות ממשלתית שתוסמך לכך בחוק. תוכנית זו תגובש בידי ממונה בטיחות מוסמך, ועליה להיות מותאמת לעבודה המבוקשת. התוכנית תפרט את הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בביצוע כל שלב משלבי העבודה, ותציין את האמצעים הבטיחותיים שיינקטו למניעתם. לכל אמצעי בטיחות יצורף תקציב ראוי למימונו. על היזם יהיה להפקיד מראש בידי הגורם הממשלתי המוסמך את הסכום הכולל שתקצה התוכנית ליישום אמצעי הבטיחות. התוכנית כולה תיבדק באופן ענייני, ואישורה יהיה תנאי לקבלת אישור התחלת עבודה.

ממונה הבטיחות מטעם היזם יידרש להגיש במועדים שייקבעו ולכל היותר אחת לחודשיים, דו”ח הסוקר את אמצעי הבטיחות שננקטו בהתאם לתוכנית, כולל תיעוד של יישומם. הגוף הממשלתי שיוסמך לכך יבדוק את הדו”ח ואת אמינותו, ובהתאם לכך יזכה את היזם עבור החלק היחסי של התוכנית שבוצע.

צעד כזה הוא חיוני כל עוד השיטה הקבלנית נותרת על כנה. מצד אחד, בכוחו למנוע את גריפת תקציבי הבטיחות לכיסם של הקבלנים; מצד שני, הוא יעניק לרשות ממשלתית סמכות לבדיקת יישום האמצעים הבטיחותיים באתרי בנייה באופן סדיר .

עוד בנושא: