הסדרה החדשה של התאגיד כאן ‘שעת אפס’: על בית ספר וחופש ביטוי

“החיילים מקריבים את החיים שלהם בשבילך, נפצעים. אתה מה? כואב לך על מחבלים?”, אומרת ליאן זרחי בת ה-17 למורה האזרחות אמיר. “כואב לי שממילים כמו שיוצאות לך מהפה מתחילות מלחמות עולם, ליאן. מדיבור כזה מתחילה שואה. מרעיונות כאלו מתחיל רצח עם”. הוויכוח המתלהט בין התלמידה (בגילומה של מיה לנדסמן) למורה לאזרחות (דורון בן דוד), העומד במרכזה של הסדרה החדשה “שעת אפס” של תאגיד השידור כאן. העימות משקף את הקושי ללמד אזרחות בבתי ספר תיכוניים בישראל ואת השיח האלים בעידן הרשתות החברתיות.

הסדרה מבוססת על מקרה אמיתי שהתרחש בשנת 2014: אדם ורטה, מורה לאזרחות בבית ספר תיכון בטבעון, פוטר מעבודתו בעקבות ויכוח פוליטי עם תלמידת כיתתו ספיר סבח. המקרה של ורטה, שעורר סערה ציבורית, חשף את גבולות חופש הביטוי בבתי הספר ואת ההשתקה והרדיפה שמורים ביקורתיים סופגים מהממסד. מאז, פוליטיקאים מן הימין קידמו במרץ שיעורי “זהות יהודית”, ובה בעת טענו בעד “הוצאת הפוליטיקה מבתי הספר”. האינדוקטרינציה המופעלת כלפי תלמידי תיכון יהודים ודרוזים לקראת גיוסם לצבא איננה נתפסת, כמובן, כפוליטית.

בראיון לעיתון “הארץ” ב-2014 אמר ורטה: “אני לא פגוע באופן אישי מהאנשים האלה, אני לא מכיר אותם ומה שאני כן מכיר אני לא מעריך במיוחד. אני כן חושב שנעשה לי עוול מאוד גדול ושיש מקום שהם יכירו בכך, אם לא בשבילי לפחות בשביל מורים אחרים”. ורטה, שדרש מתלמידיו מעורבות פעילה בתהליך הלימוד, הטלת ספק ובחינה ביקורתית של החומר הנלמד, איבד את מקום עבודתו. אולי אין זה מפתיע, שכן ורטה הלך נגד הזרם: לימודי האזרחות בישראל הם שדופים ומסתכמים בלימוד פורמלי של חוקי המשחק, כמו הכרעת הרוב והצבעה בבחירות.

חוקר החינוך גיל גרטל כתב לאתר “שיחה מקומית” מאמר מקיף על לימודי האזרחות בישראל. לדבריו, “התלמידים בישראל לא לומדים את שפת הדמוקרטיה, וזה לא מקרי”. במאמר, שמתבסס, בין השאר, על דו”ח של מדרשת אדם שנוסדה לאחר רצח פעיל השלום אמיל רוזנצוויג בשנת 1983, נכתב: “דמוקרטיה נשענת על שפה, כלומר על הבנה עמוקה של מספר מושגי יסוד, המבטאים את רעיונותיה המהותיים. כשאנשים מחזיקים הבנה חלקית או שגויה של המושגים שבהם הם משתמשים, ממילא אין להם כלים לשיח דמוקרטי משמעותי”.

סבח, התלמידה ש”הלשינה” על ורטה ופנתה לשר החינוך דאז שי פירון, אמרה בראיון לערוץ 2: “הצדק נעשה. אני חיכיתי ועשיתי כל מה שעשיתי בשביל מטרה אחת ברורה – להוציא לאור את מה שהתרחש בבית הספר במשך שנתיים”. דבריה מעידים כי הלכי רוח מקרתיסטיים, אותם מטפחים גורמי ימין קיצוני כמו “אם תרצו”, מחלחלים לחלקים בחברה ואינם פוסחים על בתי הספר.

הצפייה בסדרה מעוררת אי נחת. הבוטות וההתלהמות המוצגות בה מוכרות היטב לכולנו מהשיח הציבורי בשנים האחרונות. מנהל בית הספר (דביר בנדק) מזהיר את המורה לאזרחות אמיר: “שמור על עצמך”. למעשה מבקש ממנו המנהל להיכנע לתכתיבים הפוליטיים ולמעול בתפקידו. בעקבות הוויכוח ביניהם, מפרסמת התלמידה ליאן נגד המורה אמיר סרטון טיק-טוק הצובר אלפי צפיות ברשת. “אני רוצה שכולם יידעו איזה בן אדם מלמד אותנו אזרחות ומה הוא חושב על צה”ל”, היא אומרת. הרשתות החברתיות מעודדות התלהמות ומערערות על ההיררכיה שבין מורה לתלמיד. התלמידים, המחזיקים סמארטפונים, אינם מודעים בהכרח לכוחם ולתוצאות מעשיהם.

בפרק השני של הסדרה מתקיים הליך גישור בין הוריה של ליאן לאמיר והנהלת בית ספר. ההנהלה מבקשת מליאן להסיר הסרטון בטיק-טוק שפרסמה נגד אמיר (שצבר בינתיים אלפי צפיות), ואמיר מתבקש להתנצל בפני התלמידה. אך אמיר, כמו ורטה, מסרב להיכנע: “להוציא מילים מהקשר זה לא חופש הביטוי וזו לא האמת. מה שליאן טוענת כאן לא היה ולא נברא. אני קראתי לך נאצית?”.

הסדרה שופכת אור על המשבר העמוק במערכת החינוך בישראל, שאת מחירו משלמים התלמידים וגם המורים. היא מבהירה היטב את הקושי להקנות לתלמידים את ערכי הדמוקרטיה, החופש והשוויון, בצל 54 שנות כיבוש ומשטר צבאי אכזרי בשטחים.