fbpx

בעקבות מפגש מקוון עם ההוגה המרקסיסטית ג'ודי דין: חברות ולא פוליטיקת זהויות

חברות אינה מוגדרת דרך זהויות אישיות מגדריות, אתניות או גזעיות, אלא דרך ההשתתפות בבניית הסוציאליזם

עשרות משתתפים לקחו חלק במפגש מקוון עם התיאורטיקאית המרקסיסטית ג'ודי דין, אשר נערך בשבוע שעבר לסיכום קבוצת הקריאה בכתביה שארגן סניף תל אביב של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. המפגש היה חלק מסדרת מפגשים עם הוגים מרקסיסטיים עכשוויים שמקיים הסניף בשנים האחרונות, בה התארחו עד כה גם סו פרגוסון, ליאו פאניץ' וג'ון בלאמי פוסטר. דין נשאה הרצאה קצרה, שעיקריה נגעו לרעיונות שהציגה בספרה האחרון Comrade (2019), וכן במאמרה: "אנחנו צריכים חברים" שתרגום עיקריו הובאו לאחרונה ב"זו הדרך". לאחר מכן נפתח המפגש לשיחה ולשאלות מצד המשתתפים.

בראשית דבריה ציינה דין, כי התרגשה לדבר בפורום בו התארח ליאו פאניץ', אשר מותו בשנה שעברה הותיר חלל גדול בהגות המרקסיסטית העכשווית. עיקר דבריה עסק במושג החבר. מושג זה מתאר את היחסים בין מי שניצבים באותו צד של מאבק פוליטי. "תחת הקפיטליזם תמיד יהיה לנו (הסוציאליסטים – א"א) פחות כסף", אמרה, "אבל אנחנו יכולים להביא אנשים יותר מחויבים. לכן בניית היחסים החבריים היא נקודת מפתח".

"חבר משמש כאופן פנייה, כנשא ציפיות, וכמונח של שייכות פוליטית",  הוסיפה. כדרך פנייה הוא מבטל הבדלים היררכיים ומשמש פניה שוויונית ולא ממוגדרת. כנשא ציפיות הוא מלמד על הציפיות שלנו משותפינו במאבק, ועל הצורך לסמוך זה על זה במסגרת המאבק הפוליטי. מבחינת השייכות הפוליטית, החבר מייצג מסגרת שהיא בהכרח קולקטיבית ומשותפת. "איש לא יכול להיות חבר לבדו", כהגדרתה.

עוד אמרה דין כי כל אחד יכול להיות חבר, אבל לא כל אחד הוא חבר. החברות מייצגת יחסים שהם גם יחסים של חלוקה. החברות אינה מעגל פתוח לחלוטין. החלוקה הפוליטית מכירה בכך שישנו גם צד שמנגד. אולם החברות לא עוסקת בצד השני, אלא מגדירה את היחסים בין החברים. יחסים אלה אינם מוגדרים דרך זהויות אישיות-מגדריות, אתניות, גזעיות או אחרות. החברות מוגדרת באמצעות העבודה שיש לעשות – עבודת בניית הסוציאליזם. הגנריות של החבר – העובדה שהוא יכול להיות כל אחד – היא שמעניקה לו את כוחו בעבודה זו: מערכת היחסים הממושמעת שעוקפת את מערכת היחסים האישית. כשחברות מעורבבת בהגדרות לאומיות, אתניות או גזעיות, כשהיא מתווכת בידי המדינה, או כשהיא מושתתת על יחסים אישיים – נפגעים הגנריות והאופי השוויוני והמשחרר שלה.

דין הוסיפה כי חברים שייכים לצד אחד של מאבק פוליטי, החולק תפיסה מסוימת. הם שמים בצד העדפות אישיות ומתגבשים לשם מטרה מסוימת סביב תפיסה זו. מי שלא שותפים לאותה תפיסה אינם חברינו. הם לא נאבקים אותו מאבק ואין להם אותן מטרות. לא רק הדעות המשותפות מאחדות אותנו, אלא יישומן בעבודה מעשית משותפת, שהיא המממשת את החברות. החברות מחזקת אותנו ומאפשרת לנו לעשות מה שאין ביכולתנו לעשות לבדנו. כאן באה לידי ביטוי מרכזיות המפלגה, בתור הארגון ממנו צומחת החברות ונרקמים יחסי החברות.

דין סיכמה חלק זה באומרה: "החבר מצביע על הציפיה לסולידריות הנחוצה על מנת לבנות יכולות פוליטיות משותפות. בגלל הציפיות של חברינו אנחנו מגיעים לפגישות שאחרת היינו מפספסים, עושים עבודה פוליטית שממנה היינו עשויים להתחמק, ומנסים לעמוד באחריות שלנו זה כלפי זה. אנחנו חווים את השמחה של מאבק מחויב, של למידה דרך תרגול. אנחנו מתגברים על הפחדים שעלולים היו להמם אותנו אילו נאלצנו להתמודד איתם לבד. החברים שלנו עושים אותנו טובים יותר, חזקים יותר ממה שנוכל אי פעם להיות לבדנו. […] לפעמים, עצם הידיעה שיש לנו חברים שחולקים את המחויבויות שלנו, את ההנאות שלנו ואת המאמצים שלנו ללמוד מכישלונות, הופכת את העבודה הפוליטית אפשרית במקום בו היא לא הייתה אפשרית קודם לכן".

בחלק השני של המפגש, שהוקדש לדיון ולשאלות המשתתפים, השיבה דין על שאלות הנוגעות בממד התיאורטי של ספרה כמו גם ביישומים המעשיים של רעיונותיה. ברמה המעשית, עלתה השאלה בפניה ניצבים פעילים בכל מחאה ממושכת – כיצד להתארגן ולמי לחבור. דין השיבה כי ראוי לחלק את השאלה לשניים: כיצד מצרפים חברים חדשים למפלגה וכיצד לעבוד בשיתוף פעולה עם קבוצות אחרות. בעניין גיוס חברים חדשים, הדגישה דין את הצורך לפנות לשותפים למאבק, לקרב אותם ולהזמינם לפעילויות משותפות. לדבריה, אחת מבעיותיו של השמאל הלא מאורגן היא מחזור החיים הקצר שלו, וכתוצאה מכך – הצורך המתמיד לבנות אותו מחדש. המפלגה, לעומת זאת, מסוגלת להאריך ימים ולשרוד את הגאות ואת השפל. חינוך פנימי, חיזוק מבני הארגון, טיפוח יכולות הנהגה בקרב פעילים צעירים – כל אלה הן נקודות מפתח להצלחתה.

בשיחה הדגישה שוב כי חברות אינה זהה להשתייכות לקבוצה מדוכאת. לא כל מי שסובל מדיכוי  הוא חבר. חשוב להבחין בין חברינו למאבק, המקיימים עמנו יחסים פוליטיים, לבין אלה שאנו נאבקים עבורם. לא כל מי שאנו נאבקים עבור האינטרסים שלו רוצה בכך, תומך במאבק ורואה בנו שותפים. במילים אחרות, חברות היא שאלה פוליטית ולא שאלה של זהות. על רקע הדיון שהתפתח בנושא יחסי שחורים-לבנים במפלגה הקומוניסטית האמריקאית, בהם עוסקת דין בכתיבתה, הביעה דין עניין רב בשותפות המאבק הערבית-יהודית המתקיימת בשורות המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

פרופ' ג'ודי דין במפגש עם פעילים, סטודנטים ומרצים (צילום: מכללת הוברט)

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן