בעקבות תוצאות הבחירות בצ'ילה: שנת מבחן לשמאל באמריקה הלטינית

מאות אלפים יצאו ביום שני שעבר לרחובות סנטיאגו, בירת צ'ילה, כדי לחגוג את ניצחונו בבחירות לנשיאות של מנהיג מרד הסטודנטים ב-2011 ומועמד השמאל, גבריאל בוריק. בוריק (35), הנשיא הצעיר בתולדות צ'ילה, נבחר במספר הקולות הגדול ביותר: יותר מ-4.6 מיליון אזרחים נתנו לו את קולם.

בוריק התמודד מטעם "החזית הרחבה" – מערך כוחות שמאל ובהם המפלגה הקומוניסטית. מולו התמודד איש הימין הקיצוני, חוזה אנטוניו קאסט (55). המפלגה הקומוניסטית בירכה את בוריק בעקבות נצחונו וקראה לו להמשיך בדרכו של הנשיא הסוציאליסטי סלבדור איינדה ולחולל רפורמות כלכליות וחברתיות עמוקות במדינה.

אך מלאכתו של הנשיא הצעיר לא תהיה קלה: למפלגות הימין כמחצית מהמושבים בפרלמנט ובסנאט. זה גם מצבו של אלברטו קסטיליו, הנשיא השמאלי שנבחר ביוני ש"ז בפרו (שכנתה הצפונית של צ'ילה). רבים חוששים שבוריק יאלץ להגיע לפשרות כדי לקדם את מדיניותו. במסיבת הניצחון הכריז הנשיא החדש: "ייתכן מאוד שבשלטון נעשה שגיאות – צאו לרחובות כדי לתקנן".

ערש הניאו-ליברליזם וקברו

כדי לחולל את המהפך בפוליטיקה הצ'ילאנית נדרשו שנתיים של מאבקים חברתיים נחושים, כולל במהלך משבר הקורונה. בעקבותיהם נבחרה אסיפה מכוננת שתפקידה לנסח חוקה חדשה למדינה הדרום-אמריקאית במקום החוקה של משטר פינושה הפשיסטי (1990-1973). רוב הנציגים שנבחרו לאסיפה הם אנשי שמאל ונציגי העמים המקוריים ("אינדיאנים").

בוריק לא הסתיר את איבתו לעידן פינושה ולמורשתו הקפיטליסטית הניאו-ליברלית העקובה מדם. "צ'ילה הייתה ערש המשטר הניאו-ליברלי בעולם וכאן נקבור את הניאו-ליברליזם", הכריז הנשיא החדש במהלך מערכת הבחירות. זו הייתה הסיסמא של התקוממות העממית שפרצה ב-2019, וגם המצע המשותף  לו   ולמועמד הקומוניסטי ממוצא פלסטיני, דניאל חדואה, שהתמודד מולו ביולי האחרון, בבחירות המקדימות שנועדו לקבוע את זהות המועמד של השמאל המאוחד בבחירות לנשיאות.

לא קלה תהיה דרכו של בוריק למימוש הבטחותיו. זאת נוכח הכוחות הפנימיים בצ'ילה שינסו לבלום כל שינוי, ועל רקע המשבר הכלכלי והחברתי הפוקד את אמריקה הלטינית בעקבות מגפת הקורונה, וגם בשל הקוטביות הפוליטית הקיימת בכל מקום בין השמאל לימין הקיצוני הניאו-ליברלי. כך היה בבחירות שנערכו השנה בפרו ובהונדורס ואשתקד בבוליביה, וכך מסתמנות גם מערכות הבחירות האמורות להתקיים בשנה הקרובה בברזיל ובקולומביה.

שתי מערכות בחירות מכריעות

ניצחון של השמאל בבחירות שיתקיימו באוקטובר 2022 בברזיל עשוי לשנות את יחסי הכוחות הפוליטיים ביבשת. נשיא ברזיל לשעבר אינסיו "לולה" דה סילבה יתמודד כמועמד משותף של מפלגתו, מפלגת העובדים, ושל הקומוניסטים מול הנשיא הימני הכושל ז'איר בולסונרו. אתגר נוסף יהיה לנצח בסנאט ובפרלמנט הפדרליים ובפרלמנטים האזוריים. לולה קידם בעבר חקיקה של צדק חברתי וסביבתי, אך נתקל בהתנגדות קשה מצד הרוב הימני בפרלמנט ובסנאט. יצוין כי לולה טרם הכריז רשמית על מועמדותו, אבל בסקרים שפורסמו בסוף השבוע הוא מוביל עם 46% תמיכה, לעומת פחות מ-20% לטובת בולסונרו.

גם לראש עיריית בוגוטה ולוחם הגרילה לשעבר גוסטבו פטרו סיכוי של ממש לנצח בבחירות שייערכו בקולומביה בחודש מאי הקרוב. פטרו שותף בקואליציה רחבה של השמאל ("הברית ההיסטורית למען קולומביה" שמה) הכוללת עשרות מפלגות ותנועות שמאל, תנועות סביבתיות וארגונים של העמים המקוריים, ובהם המפלגה הקומוניסטית ואף הפלג השמאלי של המפלגה הליברלית הוותיקה.

לרשימה זו יש להוסיף את הבחירות שנערכו בסוף נובמבר בהונדורס, בהן נבחרה לנשיאות, לראשונה בתולדות המדינה, אישה: מועמדת השמאל קסיומרה קסטרו. היא ניצחה את נסרי עספורה, פוליטיקאי ממוצא פלסטיני ומועמדו של הנשיא הימני היוצא חואן אורלנדו הרננדס. לפי התוצאות הרשמיות זכתה קסטרו ב-54% מקולות הבוחרים לעומת 34% בהם זכה עספורה. מועמד המפלגה הליברלית הוותיקה, יאני רוזנטל, זכה בפחות מ-12% מהקולות.

זהו ניצחון כפול: קסטרו אינה רק האישה הראשונה שנבחרה לנשיאות, אלא גם הנשיאה הראשונה מטעם החזית השמאלית "ליברה". בכך שברה קסטרו את השיטה בהונדורס, במסגרתה החזיקה תמיד בשלטון אחת משתי המפלגות הבורגניות הגדולות: הלאומית והליברלית. קסטרו מסרה כי בכוונתה לקדם רפורמות חברתיות וכלכליות, להכיר בנישואים בין בני אותו מין, לבטל את איסור ההפלות "וחשוב מכל: להשליך לפח ההיסטוריה את מורשתו של הנשיא המושחת הרננדס". בשנה האחרונה נערכו הפגנות גדולות נגד הנשיא היוצא, בהן דרשו המונים את התפטרותו.

הרננדס היה ראש הממשלה הראשון שביקר בישראל לאחר הקמת "ממשלת השינוי" בראשות נפתלי בנט, והוא מגדיר עצמו "ידיד קרוב" של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. נגד הרננדס הפרו-אמריקאי אף מנוהלת כעת חקירה בארה"ב בנושא סחר בסמים. אחיו יושב שם בכלא מאותה סיבה.

ניצחונות השמאל בצ'ילה, בפרו, בבוליביה ובהונדורס, והסיכויים לניצחונות נוספים בבחירות בברזיל ובקולומביה, הם חלק מגל שמאלי השוטף את היבשת. ניצחונות אלה עשויים לשנות את המפה הפוליטית של אמריקה הלטינית מן הקצה אל הקצה.