תנועת אנחנו העיר: יש אופוזיציה לוחמת בעיר תל אביב -יפו

על רקע הכאב הגדול על העוול בגבעת עמל, מאהל חסרות הדיור שקם ביפו והמאבקים למניעת עוולות בדיור בשכונות אחרות בעיר, הייתה בשבוע האחרון נקודת אור קטנה. לפני כשנה עלתה לדיון בהפקדה של תוכנית לפינוי-בינוי בשדרות ירושלים ביפו – תוכנית נוספת להריסת שיכונים ציבוריים והחלפתם במגדלים. מצאתי ליקויים רבים בתוכנית: צפיפות לא סבירה, הקצאה נמוכה לשטחי ציבור, אי-קיום הנוהל להתייעצות עם הציבור, וכן אי-הכללת דיור בהישג יד ודיור ציבורי בפרויקט.

תוכניות התחדשות הן הכרחיות ורצויות, אך לא יכול להיות שהעירייה תמשיך לקדם אותן באופן אנטי-עירוני, הדוחק את האוכלוסיות המוחלשות מתל אביב-יפו. לכן יזמתי לפני כמה חודשים דיון במליאת המועצה, בו ביקשתי לדון מחדש בתוכנית לשדרות ירושלים. הצעתי, בין היתר, ש-10% מהדירות תהיינה בהישג יד – כלומר בשכירות מופחתת – ו- 10% נוספים יוקצו לדיור ציבורי.

באופן לא מפתיע, הקואליציה של חולדאי דחתה באופן אוטומטי את ההצעות שלי לתיקון התוכנית, ואישרה להפקיד אותה, כלומר להמשיך ולקדם את אישורה.

ואז הפתעה: בשבוע שעבר, בשקט, גיליתי שבמסגרת הדיון הסופי למתן תוקף לתוכנית, הגיש מהנדס העיר “התנגדות עצמית”: מינהל ההנדסה החליט לתמוך בהצעתי להוסיף דיור בהישג יד, והמליץ לוועדת התכנון להפוך 40 דירות לדירות להשכרה לטווח רחוק בהנחה של 40% ממחיר השוק. לשמחתי, ועדת התכנון קיבלה את המלצת מהנדס העיר, והתוכנית תתוקן.

כך, אחרי מאבק ארוך של כמעט שנה, הצלחנו מהאופוזיציה לעשות תיקון קטן. אני מספרת זאת לא רק כי אני גאה בעמדה שלי ושל חברי בסיעה “אנחנו העיר”, עו”ד מוריה שלומות ועו”ד אמיר בדראן, המעורבים באופן יומיומי במאבקים של אוכלוסיות מוחלשות בעיר נגד ג’נטריפיקציה. אני מספרת זאת גם כדי להפריך את האגדות שמספרים שותפיו של חולדאי בקואליציה, כאילו רק מי שתומך בראש העירייה יכול להשפיע על העיר שלנו. אני מספרת זאת בעיקר כקריאה לכל תושבת ותושב שמרגישים אכזבה מהמערכת וחושבים שאבדה תקוותנו. אין ייאוש בעולם, אז בטח אין ייאוש בתל אביב-יפו. בע”ה נמשיך לעשות ולהצליח, כי ההגינות והצדק איתנו.