ב-13 באוגוסט 1980 מת בבודפשט הונגריה, זלאטן ואש ויינברגר מבכירי הממשל הקומוניסטי ההונגרי

ב-13 באוגוסט 1980 מת בבודפשט: הפוליטיקאי, קצין בצבא האדום ההונגרי, הסופר והכלכלן זלוטאן ואש ויינברגר.

ואש נולד ב-30 במרץ 1903 למשפחה יהודית דתית אמידה ובגיל 16 בשנת 1919 הצטרף לאגף הנוער של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית שהייתה במחתרת, סייע בארגון מחדש של האגף וכקומוניסט ואש הורחק מהתיכון בו למד.

זמן מה עבד בגלות בצ’כוסלובקיה ואחר כך חזר להונגריה בשנת 1921, שם נעצר ונידון ל-10 שנות מאסר באשמת מרד. בשנת 1922, במסגרת חילופי שבויים, נסע לברית המועצות, שם למד באוניברסיטה. משקלו במפלגה עלה גם הוא: בשנת 1925 הפך למזכיר האיגוד ההונגרי של הנוער העובד הקומוניסטי (KIMSZ) ולחבר בוועד המרכזי של המפלגה.

שוחרר בשנת 1940 יחד עם מתיאש ראקושי ונסע עמו שוב לברית המועצות. שם עבד עבור הקומינטרן, ואז בשנת 1942 (בעקבות מבצע ברברוסה) הצטרף לצבא האדום, שם ניהל תעמולה קדמית וארגן קורסים “אנטי-פשיסטים”. הוא חזר להונגריה באוקטובר 1944 כקצין סובייטי.

עד חזרת הנהגת המפלגה הקומוניסטית להונגריה מילא ואש תפקידים חשובים: הוא השתתף בארגון המפלגה באזור טרנס-טיסה, בהכנת האספה הלאומית הזמנית.

בשנת 1944 נבחר כנציג של העיר פץ’. (הוא נשאר חבר האספה הלאומית (הונגריה) עד 1957, אך מאוחר יותר נבחר מטעם העיר בודפשט). בשנת 1944 ישב בהנהלה המרכזית בדברצן ופיקח על ענייני הכלכלה, הצבא והשלטון מטעם המפלגה. בחודשים הראשונים של 1945 היה מזכיר בכיר בהנהלה המרכזית בבודפשט. מפברואר עד מאי היה נציב הממשלה לשירותים ציבוריים בבודפשט וממאי עד נובמבר היה ראש העיר של בודפשט.

לאחר מכן מילא ואש תפקידים בעלי חשיבות לאומית: הוא הפך למזכיר הכללי של המועצה הכלכלית העליונה, היה מתאם הפיצויים והשיקום וכך הייתה לו השפעה מכריעה של חברי המפלגה בתחום חיוני זה. (הוא מילא את תפקידו בדרגת מזכיר מדיני במשרד ראש הממשלה, שזה זהה לסגן שר). כשהמועצה פורקה בשנת 1949, הוא הפך לנשיא משרד התכנון הלאומי, גוף מרכזי של הממשל הכלכלי הממלכתי, שתפקידו היה באותה תקופה לערוך תוכנית חומש להונגריה. בינתיים, בשנים 1948–1951 הפך חבר פוליטבירו חליף במפלגת העובדים ההונגרית (MDP).

ב-1951 הפך לחבר קבוע של הפוליטבירו והיה האיש המשפיע ביותר אחרי הרביעייה המוסקבאית באותה עת, של מתיאש ראקושי (רוזנפלד), ארנה גרה (זינגר), מיהאי פרקש (לוי) ויוז’ף רוואי (לדרר) הוא הוזכר כחמישי בחמישיית הקומוניסטים.

ואש חבר לאמירה נוג’ ממובילי מרד 1956 בבודפשט וכיהן כשר בכיר בתפקידים רבים. בתוך החוג הקרוב של אימרה נוג’ הוא היה אחד הבודדים שניהלו קשר עם שגריר ברית המועצות דאז בהונגריה, עם יורי אנדרופוב, שמילא תפקיד חשוב באירועי 1956.

ב-4 בנובמבר, יחד עם אימרה נוג’ הוא נמלט לשגרירות יוגוסלביה, משם עזב ב-18 בנובמבר. הוא הוגלה לסנאגוב שברומניה, משם שב לביתו בסוף שנת 1958. הוא נותר מחוץ לתביעה נגד אימרה נוג’ וזכה לחנינה של מועצת הנשיאות. בשנת 1957 בוטל גם מושבו בפרלמנט והוא לא התקבל ל-MSZMP (המפלגה הקומוניסטית החדשה שהוקמה בהונגריה אחרי המרד בשנת 1956). מכאן ואילך הוא עסק בכתיבה ולא מילא תפקיד ציבורי עד למותו.

עבודותיו העיקריות שתורגמו לעברית:
שש עשרה שנות מאסר (יומן כלא, מוסקבה, 1944)
נוער בן אלמוות (סיפורים קצרים, מוסקבה, 1944)
לקראת האור (רומן, עמוד 1955)
הבן של המבורג. חייו של ארנסט תלמן (Bp., 1962)
שלישו של הוד מלכותו: מיקלוש הורטי (Bp., 1969)
חיי ההדדיות (Bp., 1980)