fbpx

להפלת הסדר הישן ובריאת סדר חדש: שביתת 13 במאי, 1968 בצרפת

יום בהיסטוריה סוציאליסטית

ב-13 במאי 1968, שורה של מחאות נגד "המשטר הישן", נגד ממשלתו של דה גול, נגד אי השיווין ולמען הצדק החברתי הגיעו לשיא רתיחתן, כאשר באותו הוכרזה על השביתה הנרחבת ביותר שכללה 200,000 שובתים ברחבי צרפת. השביתות פשו בכל הסקטורים של הכלכלה הצרפתית: מפעלי ייצור בבעלות פרטית ובבעלות ציבורית מההנהלות עד לעובדים הפשוטים. שליש מכלל כח העבודה היה בשביתה.

מלבד העלאות שכר ושיפור בתנאים המפגינים הגיעו עם דרישות רדיקליות הכלללו את הפלת ממשלת דה גול והעברת בעלות המפעלים לעובדים. כאשר ראשי האיגודים הגיעו להסכמה על העלאת שכר המינימום ב-35%, העלאה ב-7% לעובדים נוספים וחצי מהשכר על זמן השביתה, השובתים סירבו והתנגדו להצעות הנהגת האיגודים.

"אופריה אנטי איגודית" השתלטה על השובתים, כנגד האיגודים המרכזיים שהסכימו לפשרות. המפלגה הסוציאליסטית ראתה במצב הזדמנות לפשר בין הקומוניסטים לדה גול ו-ב28 במאי הכריז נשיא הפדרציה של הסוציאליסטים השמאלים פרנסואה מיטראן "כי אין עוד מדינה" וכי צריך להרכיב ממשלה חדשה, באופן מפתיע הוא זכה ב45% בבחירות לנשיאות.

יום למחרת דה גול נמלט מצרפת ואמר לחתנו "אני לא רוצה לתת להם הזדמנות לתקוף את ארמון האליזה", וראש הממשלה פייר מנדס פרנס, מן המפלגה הרדיקלית שקיבלה את תמיכת הקומוניסטים, הכריז כי הוא מוכן גם כן להרכיב ממשלה.

בבחירות 1969 מפלגתו של דה גול, למרות החשש ממפלה, זכתה ברוב גדול, העיתונים הכריזו כי הציבור מוכן "לגאוליזם ללא דה גול", הציבור אמר שדה גול "זקן מידי, שמרני מידי, ריכוזי מידי ואנטי אמריקאי מידי".

תנועת מאי 68' הולידה במידה רבה את מה שנקרא בספרות המקצועית "השמאל החדש", שהיה ועודנו מה שנקרא במקומות מסוימים: ניאו מרקסיזם ופוסט מרקסיזם שלמעשה מדובר במרקסיזם רעיוני ופוליטי שהופיע מסוף שנות ה60' ועד ימנו המשלב בין סדר יום פרוגרסיבי, זכויות סביבה, זכויות בע"ח, זכויות עובדים ושינוי רדיקלי של החברה

אנו עושים מאמצים להביא ידיעות בדוקות ומדויקות, ולא להפר זכויות יוצרים. אם נתקלת בטעות או בהפרת זכויות יוצרים, אנא פנה/י אלינו בהקדם במייל info@zoha.org.il

דילוג לתוכן